כולנו רב חובלים בחיינו. תחת פיקודנו ספינה גדולה ועליה לא מעט אנשי צוות ומשימתנו היא עלינו להשיט את ספינתנו בבטחה למקום יעדה. האם אתה היית מוכן לשוט בספינה שאתה הוא רב החובל שלה?
דמיין את עצמך על סיפונה של ספינה ענקית עם עשרות אנשי צוות עליה. דמיין את הים עליו אתם שטים, את השחפים החגים סביבכם עם עלות השחר. דמיין את הריח העולה מן הים....
עכשיו, דמיין כי אתה הוא רב החובל של הספינה. אתה הקפטן. באחריותך להוביל את הספינה ממקום מוצאה ליעדה בשלום ובבטחה. עליך להתמודד עם הדרך, עם הקשיים השונים, עם הרוח הסוערת ועם גלי הים. עליך להתמודד עם שודדי הים שיכולים לארוב ולתקוף בכל רגע. באחריותך לדאוג לשלום אנשי צוותך, לבריאותם ולביטחונם.
כעת שאל את עצמך: האם היית מרגיש בטוח מספיק לשוט על הספינה שאתה מנווט?
הספינה שלך היא החיים שלך. כולנו משיטים את ספינות חיינו על ים החיים. כולנו שטים על הים כשהוא שקט ורגוע וכולנו נקלעים לים סוער ולגלים שוטפים. על כולנו נושבת הרוח הימית, גם כשהיא נוחה ורגועה וגם כשהיא מאיימת לנפץ את ספינתנו על סלעי החוף. כולנו חשופים לתקיפתם של "שודדי הים" וכולנו צריכים לדעת להיות מוכנים למצב כזה.
כולנו חשופים לנסיבות החיים – נסיבות אלו אינן בשליטתנו. מה שכן בשליטתנו, היא הדרך בה אנו מתמודדים עימן. רב החובל אינו יכול לצפות את כל מה שיקרה לו בדרכו גם אם ממש ירצה. רב החובל יכול לבחור כיצד להגיב וכיצד להתנהל על מנת לעבור את הדרך באופן הטוב ביותר עבורו ועבור אנשיו. תארו לכם שרב החובל לא נותן הוראה לפתוח את המפרש. ללא מפרש, הסכנה אורבת מכל רוח שתגיע אך עם המפרש, ניתן לנצל את הרוח לטובת המסע (שלא לדבר על מפרש קרוע).
בתהליך האימון האישי, אנו עוסקים בעקרון חשוב מאין כמותו – עקרון האחריות. עקרון האחריות עוסק בהבנה של אדם כי הוא ורק הוא מנווט את חייו. האדם האחראי מבין כי יש לו את יכולת הבחירה לאן לנווט את ספינתו, הוא מבין כי ההגה בידיו...
ישנו משפט שאומר:"נווט על פי אורות הכוכבים ולא על פי אורותיה של כל ספינה חולפת". מהו הכיוון שלך? האם אתה יוצא לדרך כשאתה יודע מהו יעדך או שמא אתה בוחר ללכת ולנווט בעקבות "ספינות חולפות" בחייך?
על מנת שתוכל להתחיל להחזיר לידיך את ניווט ספינת החיים שלך, שאל 3 שאלות:
1) איפה אני? – התחל להבין מניין אתה יוצא למסע. מה יש לך כרגע שיכול לשמש אותך, מהי נקודת המוצא שלך? זהה את עולמך המצוי, ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות. מהו המצב היום כפי שהוא?
2) לאן אני? – קבע את יעדך. לאן אתה רוצה להגיע? האם זה רצונך להגיע שמוביל אותך או שמא רצונו של אדם אחר? התמקד במטרה וראה אותה באופן ברור אל מול עיניך. תאר לך שאתה יוצא לים מבלי לדעת לאן עליך להגיע... דע את עולמך הרצוי, מהם הדברים שאתה באמת רוצה להיות, לעשות ולהשיג בחיים?
3) איך אני? – מהי תכנית הפעולה שלך? כיצד אתה מתכוון להשתמש ביכולות שלך? מהי הדרך בה אתה בוחר לעבור? מהם הכלים בהם אתה מתכוון להשתמש?
כל רב חובל חייב לדעת את התשובות לשאלות אלו בכל רגע ורגע בו הוא מנווט את ספינתו. מבלי לדעת את התשובה לשאלות אלו, הוא מסכן את עצמו ואת אנשי צוותו.
אז... מי מנווט את ספינת חייך?
ענה על השאלות וקח את הפיקוד לידיים. אתה הוא רב החובל!!!
בהצלחה!!!
רז אוחנה – מאמן אישי ועסקי
אהבתי מאד את המטאפורה של רב החובל - לרגע בדקתי עם עצמי אם אני מוכנה להיות בספינה שאני רב החובל בה. כמובן שזה מיד מעלה את המקומות שדורשים טיפול והתייחסות - ומהצד השני את הידיעה שאנחנו לבד, שאנחנו האחראים הבלעדיים על חיינו.
השבמחקרוצה להוסיף לרשימת השאלות שהצעת שאלה אחת נוספת והיא - מי אני? להציע מבט רוחני עמוק יותר על הנושא.
כשאנחנו שואלים את השאלה מי אני - רוב הזמן התשובות שלנו יהיו השם שלנו, התואר המקצועי שלנו, המקום בו אנחנו עובדים, המשפחה שלנו וכדומה. השאלה היא האם זה באמת מי שאנחנו.
רוב הזמן בתוך החיים - אנחנו הרגשות, התחושות והמחשבות שעוברים דרכנו, בטעות, אנחנו מזדהים איתם וחושבים - אני הכעס, אני הפחד, המגבלה, הביקורת העצמית, תחושת חוסר היכולת וכדומה.
מנקודת מבט רוחנית עמוקה - יהיה עלינו לחקור את הזהות שלנו.
אפילו התפישה - אני דורית, היא מוגבלת, גם היא מחשבה שהורגלתי אליה - ולצד השם הפרטי כמובן שאני סוחבת על גבי את כל ניסיון העבר, כל ההתנסויות (חיוביות ושליליות) מנועה מלפגוש את האתגר שעומד מולי עכשיו ממקום חדש ונקי לחלוטין.
נחזור לרב החובל - רב חובל טוב יהיה חייב לגבור על כל פחד, מחשבה של חוסר יכולת, לחץ, היסטריה שעשויים למלא את המערכת שלו בכדי שהוא יוכל באמת להנהיג את הספינה. כל הזדהות כזו משמעותה עשויה להיות פעולה חסרת מיקוד שיכולה לגרור אפילו לטביעה או להרס הספינה, או לפחות לפגוע ביכולתו להגשים את מלוא פוטנציאל הפעולה שלו.
אז אני יכולה להמליץ למי שקורא לנסות מדיטציה כזו - אולי לפני השינה, או כשאנחנו קמים בבוקר ופשוט לשאול מי אני, לתת לכל התשובות שחולפות להישטף, ולהישאר ריקים וקשובים לשאלה. השאלה עצמה במקרה הזה היא מפתח רב עוצמה.