"תן לאדם דג והוא ישבע ליום אחד. למד אותו לדוג והוא ישבע לכל חייו" (לאו טסו)

יום חמישי, 24 ביוני 2010

הכר את הפרדיגמה - ערכת הנושא שלך

פנים רבות לה, היא בלתי נראית ורובנו לא מודעים כלל לקיומה, היא מנהלת את חיינו, היא מנהלת אותנו – הכירו את הפרדיגמה.

מהי הפרדיגמה?

מקור המילה פרדיגמה הוא מיוונית ופירושה הוא תבנית או מתכונת. היום, השימוש הרווח למילה פרדיגמה הוא במונחים של תפיסה, תיאוריה, מודל או דרך התייחסות. כלומר, הפרדיגמה היא תבנית החשיבה של האדם שדרכה הוא תופס , מבין ונותן פרשנות למציאות הקיימת בה הוא חי. למעשה, דרך הפרדיגמה האדם לא רואה את הדברים כמו שהם אלא כמו שהוא!

קיומן של הפרדיגמות מסביר היטב מדוע במצבים מסוימים אנשים שונים רואים, מפרשים ומתנהגים באופן שונה. פשוט כל אחד תופס את המציאות באופן שונה בהתאם לעולם הפרדיגמות שלו.

רוב בני האדם אינם מודעים כלל לקיומן של אותן פרדיגמות שלמעשה מנהלות את חייהם. האדם שאינו מודע לקיום הפרדיגמה, מניח כי הדרך בה הוא תופס את המציאות זו האמת וכי מי שאינו רואה את הדברים ומפרש אותם כמוהו – טועה.

מכיוון שאנחנו מרגישים ופועלים בהתאם למה שאנחנו חושבים, אנו יכולים להבין כי למעשה הפרדיגמות שלנו מכתיבות לנו ומנהלות לנו את חיינו.

עד כאן הגדרת והבהרת המשמעות של הפרדיגמה. כעת, בואו נגדיר מושג נוסף, לגמרי מתחום אחר, לגמרי בהקשר אחר (כרגע בהקשר אחר, מייד נחבר את המושג הזה לענייננו). בואו נבין מהי ערכת נושא.

מהי ערכת נושא?

בעולם המתקדם של ימינו, ישנם שני מכשירים טכנולוגיים ופורצי דרך, שאין כמעט אדם שאינו משתמש בהם בצורה כזו או אחרת. למעשה, רובנו הגדול לא יכול היום להתקיים בלעדיהם ולתפקד כמו שצריך. אני מדבר על המחשב שלנו ועל המכשיר הסלולארי שלנו. כמעט כולם, בכל הגילאים ובכל התפקידים משתמשים במכשירים אלו בצורה כזו או אחרת. אחד הדברים המשותפים לשני מכשירים היא העובדה שבשניהם קיימת מערכת הפעלה מסוימת שמפעילה אותם ומשמשת כמקשר בין המשתמש לבין ביצועי המכשיר בפועל. בהגדרה היבשה שלה, מערכת הפעלה היא תוכנה המגשרת בין המשתמש, החומרה ויישומי התוכנה. זו התוכנה הראשונה שעולה עם הדלקת המחשב או המכשיר הסלולארי והיא זו המאפשרת לו לפעול. כלומר, המערכת מאפשרת למשתמש במכשירים להשתמש בתכונותיו השונות ולהפיק מהן תועלת.

דבר נוסף שקיים בכל מכשיר כזה נקרא ערכת נושא. ערכת הנושא של המכשיר היא ערכה של מאפיינים מסוימים שהמשתמש יכול לבחור בה והיא מכילה בתוכה מס' הגדרות שנקבעו מראש ע"י יצרניות המכשירים כגון: סוג צלצול (במכשיר הסלולארי), צלילים מסוימים, צבע ותמונת רקע, צורה וגודל גופן, אייקונים, יישומים שונים ועוד... כלומר, ערכת הנושא "מתלבשת" על מערכת ההפעלה ומייצרת באופן אוטומאטי הגדרות ששייכות לה (אם אינכם מבינים על מה אני מדבר, היכנסו להגדרות המחשב או המכשיר הסלולארי שברשותכם ותראו שישנה אופציה לבחור ערכת נושא. החליפו בין הערכות השונות ותראו מה קורה במכשיר). היתרון של ערכת נושא הוא בנוחות שלה. כלומר, כאשר אנחנו טוענים למכשיר ערכת נושא, היא מעדכנת במכשיר את כל ההגדרות הספציפיות שלה לסוג הצלצול, צבע, רקעים וכו'. החיסרון של ערכת הנושא הוא בכך שהיא מגיעה כתוצר מוגמר ויכולה להכיל צלצול שאנו אוהבים אך צבע רקע אות תמונת רקע שאיננו אוהבים. ומה ניתן לעשות במקרה זה? פשוט להגדיר באופן ידני את מה שמתאים לנו ומה שלא מתאים לנו.

אז איך קשורים שני מושגים אלו, הפרדיגמה וערכת הנושא? ובכן, הם אינם קשורים, אך הם בהחלט פועלים בצורה דומה ומזכירים אחד את השני.

כל פרדיגמה שאנחנו מחזיקים בראש, היא בעצם כמו ערכת נושא. כל פרדיגמה שלנו מכילה בתוכה המון "יישומים" שייחודיים לה ומאפיינים אותה. כאשר אנחנו "טוענים" למוח שלנו פרדיגמה מסוימת, היא כבר מגיעה עם כל המרכיבים שלה ובהתאם להם היא בוחנת, סוקרת, נותנת פרשנות ומגיבה למציאות. התגובה של הפרדיגמה היא בעצם הרגשות שהיא מייצרת באדם המחזיק בה ובעקבותיהם הפעולות שהוא מבצע.

אם הסתבכתם עד עכשיו, בואו נבחן מס' דוגמאות למס' סוגי פרדיגמות:

1. פרדיגמת ה"אתה" – אדם שמחזיק בפרדיגמת ה"אתה" הוא אדם שתולה את חייו ואת התוצאות של חייו באדם אחר (בהורים, בבן זוג, באח, בחבר/ה וכו'). אדם שמחזיק בפרדיגמת ה"אתה" יראה את הדברים, יבחן אותם ויפרש אותם דרך התפיסה שמישהו אחראי לחיי. אדם זה נוטה להאשים אחרים, לא לוקח אחריות, נפגע מדברי האחר ומשליך את מה שאומרים לו על עצמו, אדם זה מאופיין בחוסר מודעות עצמית וחוסר ביטחון בעצמו. נסו לדמיין מה מרגיש אדם כזה, איך הוא פועל, איך הוא מגיב לדברים, מהי השקפת עולמו?

2. פרדיגמת ה"אני" - אדם שמחזיק בפרדיגמת ה"אני" הוא אדם שתולה את חייו ואת התוצאות של חייו רק בעצמו. אדם שמחזיק בפרדיגמת ה"אני" יראה את הדברים, יבחן אותם ויפרש אותם דרך התפיסה של אדם עצמאי, שלא משאיר מקום לדעות של אחרים, לא מוכן לקבל גישות אחרות שהוא איננו מסכים איתן. אדם זה נוטה לעשות את הדברים לבד ובדרך שלו, לא לוקח שותפים בדרך ונוטה לעתים אף לזלזל באנשים שינם חושבים כמוהו. נסו לדמיין מה מרגיש אדם כזה, איך הוא פועל, איך הוא מגיב לדברים, מהי השקפת עולמו?

אלו הן רק שתי דוגמאות מני רבות שניתן לתת בכל הקשור לעניין הפרדיגמה. הרעיון של הפרדיגמה הוא שהיא קיימת בהמון צורות ומכילה המון מאפיינים אך המשותף לכל הצורות של הפרדיגמות הוא שהן מכילות (כל אחת לפי הנושא שלה) תהליך מובנה של תפיסה, הבנה ופירוש לדברים.

ומה אנחנו יכולים לעשות?

· עלינו להיות מודעים לקיומה של הפרדיגמה שמנהלת אותנו ממש ברגעים אלו. מהם המאפיינים שלה? איך אני תופס את הדברים? איך אני נוטה לפרש אותם? מה אני מרגיש בעקבות זה? איך אני מגיב בעקבות זה? עשו זאת ללא שיפוטיות וללא ביקורתיות, פשוט צפו בתהליך האוטומאטי שהפרדיגמה מייצרת בראשכם. המודעות לפרדיגמה היא קריטית בהמשך לתהליך.

· כאשר זיהינו את הפרדיגמה ואת הדפוסים שלה, עלינו לבחון האם הדרך בה אני רואה את הדברים היא דרך שמקדמת אותי או מרחיקה אותי ממה שאני באמת רוצה להיות, לעשות או להשיג? – במידה וכן, מצוין! במידה ולא, עלינו לשאול, איזה פרדיגמות וכיצד אני יכול לאמץ פרדיגמות חדשות שכן יקדמו אותי?(שיחות עם אנשים, קריאת ספרים וחומר בנושאים שונים וכו').

· הפנימו את הרעיון שהדרך שבה אתם רואים את הבעיה, היא הבעיה!

לסיכום,

עלינו להיות מודעים לפרדיגמות שיושבות לנו בראש ולקבל עליהן אחריות. עלינו לבדוק מהי אותה פרדיגמה והאם היא משרתת אותנו או מעכבת אותנו. עלינו לגלות פתיחות וקשב רב לדעותיו של האחר ולבחון את הפרדיגמה דרכה הוא חושב, מרגיש ופועל ולהגיב בהתאם לכך.

זכרו: אם אתם לא אוהבים את ערכת הנושא שלכם, אתם יכולים לבחור להחליף אותה או חלק מהיישומים שהיא כוללת!

דבר נוסף,

ברצוני להמליץ לכם על ספר מעולה שעוסק בעניין הפרדיגמות די בהרחבה. שם הספר הוא: "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" (סטיבן קובי, הוצאת אור עם)

בהצלחה!!!

רז אוחנה – מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית

נמלה – אימון אישי ועסקי

אימון אישי | אימון עסקי | נמלה

יום ראשון, 20 ביוני 2010

תזונה נכונה ל... מוח שלך!

בעולם של אפשרויות בלתי מוגבלות, שפע רב והמון פיתויים, חשוב לדעת במה וכיצד אנו מזינים את אחד האיברים החיוניים ביותר להתפתחותנו וצמיחתנו האישית – המוח שלנו!

אז נכנסתם למסעדה ואתם גוועים ברעב. מלצר חייכני מגיש לכם את התפריט ומעוניין להמליץ על מנת היום. אתם מנפנפים אותו בנימוס ומביטים בתפריט. במה לבחור? יש כל כך הרבה מנות שנראות טעימות, חלקן יקרות יותר, חלקן משמינות יותר, במה לעזאזל אני בוחר? ישנם לא מעט שיקולים שאתם עשויים להפעיל בבחירת המנה שתזכה לבקר בקיבתכם. ייתכן גם ואחד השיקולים שלכם בבחירת המנה הוא להקפיד על טיב המזון שייכנס לפיכם בעוד מספר דקות (זאת כמובן בתנאי ואתם מקפידים על תזונה נכונה קרי ללא סוכר, ללא קמח לבן וכו') אך מה שבטוח הוא שתבחרו מנה שתתאים לתקציבכם, תהייה טעימה ומשביעת תיאבון.

אז למה אני משתמש בדוגמה הזאת?

עניין המודעות לתזונה הפיזית שלנו תופס תאוצה בשנים האחרונות יותר ויותר. כולנו שומעים על דיאטות שונות ומגוונות המדברות על טיב המזון שעלינו לאכול, אנחנו שומעים על תעשיית המזון האורגני שמתפתחת בקצב מסחרר, אנו מוקפים תוספי תזונה מכל עבר ואפילו תעשיות הג'אנק פוד מתאימות את עצמן למצב החדש (עאלק...) עם תפריטים יותר בריאים ומזינים (ושוב פעם עאלק...). אין ספק כי יותר ויותר אנשים מודעים היום לחשיבותה של התזונה הפיזית – גופנית הנכונה בחיינו וכי ההקפדה על תזונה נכונה דורשת מאמץ לא קטן בהתחלה, תזונה נכונה דורשת שינוי הרגלים ואף ויתורים (לעיתים כואבים) על הדברים שאנחנו אוהבים ורגילים לאכול. גם אם לא כולם מקפידים עדיין על הרגלי תזונה בריאה ונכונה, רובם הגדול של האנשים מודע לעניין (למה אנחנו לא עושים גם כשאנחנו יודעים מה צריך לעשות? זה במאמר אחר...)

אבל, יחד עם המודעות ההולכת וגדלה לעניין התזונה הפיזית שלנו ישנה נקודה המטרידה אותי באופן אישי עד מאוד. הנקודה היא כי גם מי שמקפיד באופן הדוק ביותר על תזונתו הפיזית וגם מי שפחות לא מודעים (ברובם המכריע) למימד נוסף שבו אנו מתנהלים מעבר למימד הפיזי – גופני. הם אינם מודעים למימד הכל כך חשוב הזה, שלא מקבל את התזונה הראויה לו כבר שנים רבות ומתוך כך הולך ונעשה יותר תשוש, חלש ובלתי משמעותי בחייהם של רוב האנשים. אני מדבר על המימד המנטאלי שלנו, אני מדבר על המוח שלנו, אני מדבר על האופן בו אנחנו חושבים ופועלים. חשיבותו של המימד הזה אף עולה בחשיבותה על התזונה הפיזית – גופנית (אני תמיד מדבר על יצירת איזון בין המימדים השונים בהם אנו מתנהלים – ראו מאמר עיקרון האיזון) ואנשים אינם מבינים זאת.

אתם מבינים, המציאות שלנו היא פרי היצירה שלנו ופרי היצירה שלנו מתחיל בחשיבה שלנו ואם לא ניתן למוח שלנו את ה"מזון הנכון והבריא" לו הוא זקוק, איזו חשיבה תהייה לנו ומתוך כך, איזו מציאות ניצור בחיינו?

קראו שוב את הדוגמה בפתיחת המאמר על המסעדה. האם אתם מבצעים את אותו התהליך גם בתזונה המנטאלית שלכם? האם אתם שואלים את עצמכם מה הכנסתי היום למוח שלי? מהו חומר הגלם אותו שלחתי למוחי על מנת שיוכל לייצר איתו חשיבה יוצרת ומקדמת?

שאלו את עצמכם:

  1. כמה שעות ביום אני מקדיש לקריאה? מה אני קורא? (יש הבדל בין קריאת מדורי רכילות בעיתון לבין קריאת ספר טוב) משפט חשוב: " מי שאינו קורא אינו יותר טוב ממי שאינו יודע לקרוא"
  2. כמה שעות ביום אני מקדיש לצפייה בטלביזיה? מה אני רואה? (יש הבדל בין בהייה בתכניות ריאליטי רכילויות למיניהן לבין צפייה בתכנית שיכולה לחדש לי משהו על העולם הזה, על החיים שלי) – משפט חשוב: "הטלוויזיה היא משרת טוב ואדון גרוע"
  3. כמה שעות ביום אני מקדיש לאנשים שאני אוהב? להקשיב להם? לשוחח עימם?
  4. כמה שעות ביום אני מקדיש להיות עם עצמי? להבין את עצמי טוב יותר?
  5. כמה שעות ביום אני יושב מול המחשב? מה אני עושה כשאני מול המחשב? מה זה נותן לי או לא נותן לי?
  6. כמה שעות ביום אני מקדיש לשמיעת וקריאת חדשות? מה זה נותן לי? איך זה מקדם אותי? (על עניין החדשות אני יכול לכתוב מאמר שלם ואף אעשה זאת)

כל אלו ועוד רבות אחרות הן רק דוגמאות למקורות התזונה המנטאליים שלנו.

אל תשאלו את עצמכם רק: "למה לי למלא את הגוף שלי בזבל?", שאלו את עצמכם גם "למה לי למלא את המוח שלי בזבל?"

זכרו: מה שנכנס לנו לראש מנהל בסופו של דבר את הרגשות שלנו, את מערכות היחסים שלנו, את הפעולות שלנו וכמובן כפועל יוצא מכך את התוצאות שלנו!

חוק הצמיחה בחיינו אומר דבר מאוד פשוט: מה שלא צומח – נובל. בחרו בצמיחה, הזינו את הגינה של המחשבות שלכם במזון בריא, אל תתנו לעשבים לגדול שם! העשירו את המוח שלכם במה שבאמת מקדם אתכם ותורם להתפתחותכם האישית, צמצמו את הג'אנק שנכנס לכם לראש!

בהצלחה!!!

רז אוחנה – מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית

נמלה – אימון אישי ועסקי

אימון אישי | אימון עסקי | נמלה

יום רביעי, 16 ביוני 2010

הפרופסור הזקן והאבנים - ניהול זמן אפקטיבי

יום אחד הוזמן פרופסור חכם מאוד מפורסם לאוניברסיטה יוקרתית בכדי להרצות בפני קבוצה של מנהלי חברות בכירים על הנושא: "איך לתכנן את הזמן באפקטיביות?"

הפרופסור נכנס לאולם פנה לאנשים, ואמר: "אנחנו עומדים לערוך ניסוי." הוא הניח על השולחן מיכל זכוכית גדול, ושם בתוכו לאט לאט 12 אבנים גדולות, בגודל של כדור טניס. הפרופסור שאל את השומעים: "האם לדעתכם, המיכל מלא?" תשובתם הייתה: "כן!" הוא המשיך והוסיף לכלי אבנים קטנות מאוד. האבנים הקטנות עברו בין האבנים הגדולות וירדו לתחתית המיכל. "האם עכשיו המיכל מלא"? הוא שאל שוב. המנהלים שתקו: הם היו במבוכה, ולא ידעו מה איך לענות לפרופסור המוזר. "כן, הוא מלא" ענו. הפרופסור המשיך למלא את המיכל בחול ושאל שוב: "האם כעת המיכל מלא עד אפס מקום?" "מלא עד אפס מקום!" ענו המשתתפים, "אין מקום עוד לשום דבר". הפרופסור הוציא בקבוק מים ולאט לאט מילא את המיכל בכמחצית מבקבוק המים. עכשיו היה המכל מלא לגמרי. דממה השתררה בקהל עד שאחד המנהלים פנה אל הפרופסור ושאל: "אדוני הפרופסור, אינני מבין כיצד כל הניסוי המוזר הזה קשור לניהול הזמן שלנו..."

הפרופסור חייך חיוך רחב ושאל: "מי כן יכול לומר לנו מה אפשר ללמוד מן הניסוי?". "ניתן ללמוד כי תמיד אפשר למצוא זמן לעבודה נוספת, אפילו אם עמוסים ועסוקים מאוד" – ענה אחד המנהלים.

"נכון מאוד!" ענה הפרופסור. "מהניסוי ניתן ללמוד שאם קודם מכניסים למיכל את האבנים הקטנות ואת החול, אי אפשר להכניס אחר-כך את האבנים הגדולות." המנהלים שתקו: הם לא הבינו את משמעות הדברים.

"ומה הן האבנים הגדולות?" המשיך הפרופסור, וענה בעצמו. "האבנים הגדולות מסמלות את הדברים שבאמת חשובים לכם בחיים, את הדברים שבאמת הייתם רוצים לעשות. זה יכול להיות הבריאות שלכם, המשפחה הקרובה, החברים הטובים, הגשמת החלומות שלכם ועוד. אתם מבינים, המיכל הוא בעצם הזמן העומד לרשותכם ואם לא תכניסו קודם כל את 'האבנים הגדולות' לחיים שלכם ולניהול הזמן שלכם, אז החיים יהיו מלאים ב'אבנים קטנות', ב'חול' וב'מים'. אז... החליטו מהם האבנים הגדולות שלכם והכניסו אותן ראשונות לתוך המיכל!"

הפרופסור סיים את דבריו, בירך את האנשים לשלום, ויצא מן החדר.

ובנימה אישית ממני אליכם,

מהם האבנים הגדולות שלכם? האם האבנים הגדולות שלכם נכנסות ראשונות למיכל או שמא חול ומים מציפים אותו?

בהצלחה ובאהבה גדולה,

רז אוחנהנמלה - אימון אישי ועסקי
מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית


יום שישי, 4 ביוני 2010

אז מה הכיוון שלך בחיים?

דע לאן אתה הולך – תרגום לסיפור מאת רובין שארמה

"מקד את הזמן שלך ואת חייך בכישרונותיך וחלומותיך"

הסיפור של פיטר

זהו הסיפור על ילד קטן בשם פיטר. פיטר היה ילד שאף פעם לא חי את הרגע. הוא אף פעם לא הציג והעניק לעולם ממה שהיה לו לתת. פיטר תמיד היה במרוץ אחר משהו בחיים. כשהיה בכיתה רצה שכבר יגיע החופש הגדול, כשהגיע החופש הגדול רצה שכבר תגיע חופשת החגים.
יום אחד, הלך פיטר בחורשת העצים שליד ביתו והגיע לחלקת דשא. הוא נשכב על חלקת הדשא ונרדם. לפתע, שמע פיטר קול הקורא בשמו. "פיטר, פיטר, פיטר".

פיטר פקח את עיניו ולא האמין למה שראה. מולו עמדה אישה זקנה עם שיער לבן כשלג. בידיה, החזיקה הזקנה כדור. במרכזו של הכדור היה חור ומתוכו יצאה חתיכה ארוכה של חוט. האישה הזקנה הביטה בפיטר ואמרה: " פיטר, זהו החוט של חייך". "מה?" שאל פיטר. "זהו החוט של חייך. אם תמשוך אותו, ימים יחלפו בחייך כדקות ואם תמשוך חזק יותר, שבועות יחלפו כדקות. האם אתה רוצה זאת? שאלה הזקנה.

"וודאי!" ענה פיטר בהתלהבות. "כך אוכל לדלג על החלקים המשעממים של חיי!". הזקנה הושיטה לפיטר את הכדור ונעלמה.

למחרת היום, ישב פיטר בכיתה, לא נהנה כלל מהרגע, מהשיעור וממתנות היום. לפתע, נזכר בכדור. פיטר אחז בחוט ומשך אותו. לפתע, מצא את עצמו פיטר בחופשת הקיץ לה חיכה כל כך.

"זה פנטסטי!" אמר פיטר. הוא אחז שוב בכדור, משך בחוט ו... הופ! מצא את עצמו בגיל הנעורים. וואו!!!

"זה נפלא להיות בגיל הנעורים, אך מה שאני באמת רוצה כרגע זה חברה", פיטר לקח את הכדור ומשך שוב בחוט. לפתע מצא את עצמו עם חברה יפהפייה העונה לשם אליס. "זה נפלא" אמר פיטר, "אך כעת אינני רוצה להיות סתם עוד נער עם חברה, אני רוצה להיות אדם בוגר". הדבר הבא שקרה הוא שפיטר מצא את עצמו נשוי לאליס ולשניהם שני ילדים מקסימים. אז, שם לב פיטר כי שערו השחור הופך לאיטו לאפור. פיטר פגש את אימו ושם לב כי הפכה להיות אישה מבוגרת מאוד.

מודאג מהמצב, פיטר שלף את הכדור ומשך שוב בחוט. לפתע מצא את עצמו כאיש זקן בן 85. אליס אשתו, כך נסתבר לו, נפטרה לפני מספר שנים וילדיו גדלו וחיים את חייהם עם משפחותיהם.


בפעם הראשונה בחייו, נעשה פיטר מאוד עצוב. הוא הבין כי לא השתמש בזמנו ולא חווה את חייו במלואם. בעצבותו, הלך לטייל פיטר בחורשה בה כל כך אהב לטייל כילד ומצא לו פינת דשא לנוח. הוא נשכב על הדשא ונרדם. לפתע, שמע פיטר קול קורא בשמו: "פיטר, פיטר, פיטר". כשפקח את עיניו לא האמין. הייתה זו שוב אותה אישה זקנה שעמדה מולו. "פיטר, איך נהנית מהמתנה שהענקתי לך לפני כל כך הרבה שנים?" שאלה. "האם חיית את חייך כפי שרצית? האם חווית את חייך במלואם?"

פיטר הביט על הזקנה וענה: "בהתחלה מאוד אהבתי את המתנה. יכולתי לדלג על רגעים בחיים בקלות ובמהירות. תמיד הייתי בתנועה. עכשיו אני מבין כי לא חייתי חיים. לא צפיתי בזריחה ובשקיעה, לא יצרתי קשרים עם חברים, לא נתתי את מה שיכולתי לתת לעולם, לא עשיתי שינוי או הבדל, זה היה ממש בזבוז..."

האישה הזקנה הביטה בפיטר ואמרה לו: "פיטר, אתה אדם מאוד כפוי טובה אך אני אתן לך בכל זאת הזדמנות נוספת לחיות את חייך". הזקנה סיימה את דבריה ונעלמה כלא הייתה.

מבולבל, פיטר חזר שוב לישון. לפתע, שמע שוב פיטר קול הקורא בשמו. הפעם לא היה זה קולה של האישה הזקנה אלא קול צעיר, צחקני ורענן. זו הייתה אמא שלו. היא הרימה אותו ואמרה: "פיטר, שוב נרדמת, אתה צריך ללכת לבית הספר".

פיטר הבין שהכול היה חלום. פיטר התחיל באמו, הוא הודה על מה שהיא ומי שהיא, לאחר מכן, החל להכיר, להעריך ולומר תודה על כל רגע שחווה ביום – כל חייו!

אז מה התובנה?

כל אחד יודע שאף פעם אין הזדמנות שנייה לחיות את היום, את השעה, את הדקה, את הרגע המיוחד הזה. יחד עם זאת, רבים מאיתנו פשוט דוחים ומשהים את החיים. הנה משפט: "לעולם לא יהיה לכם זמן יותר טוב לשחק את משחקכם הטוב ביותר". רובנו מחכים לרגע הנכון והמתאים. הרגע שבו יגדלו הילדים ואז נהיה יותר פנויים למשהו, הרגע שבו יהיה הכי מתאים לדאוג לבריאות שלנו, לאהבה שלנו, לקריירה שלנו. אף פעם לא יהיה זמן יותר טוב מעכשיו, אף פעם!!!

פילוסוף סיני אמר: "הזמן הטוב ביותר לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הטוב ביותר הוא עכשיו."

זכרו: אף אחד לא מבטיח לכם הזדמנות שנייה להיות נהדרים.

בהצלחה ובאהבה גדולה,

רז אוחנה נמלה - אימון אישי ועסקי
מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית