"תן לאדם דג והוא ישבע ליום אחד. למד אותו לדוג והוא ישבע לכל חייו" (לאו טסו)

יום חמישי, 25 במרץ 2010

הגנן


ישנו סיפור מקסים שרץ ברשת אודות חשיבותו של המשוב בחיינו.
להלן תמציתו:
בחור צעיר נכנס לחנות שכונתית ושואל את בעל החנות אם הוא יכול להשתמש בטלפון. בעל החנות מהנהן בהסכמה והוא שומע, בעל כורחו, את שיחתו של הבחור הצעיר.
הבחור מתקשר למישהו ושואל אותו אם הוא זקוק לגנן. מעברו השני של הקו כנראה שהתשובה הייתה שיש להם גנן ושהם אינם זקוקים לגנן כרגע. הצעיר ממשיך ומקשה:
"האם הגנן שלכם מקצועי דיו לטעמכם?
כנראה שהוא מקבל תשובה שהם מרוצים מהגנן שלהם כי בעל החנות שומע את הבחור הצעיר ממשיך 'ומנדנד' להם: "האם תהיו מוכנים לשקול להחליף אותו בעתיד?"
כנראה שהוא קיבל תשובה שלילית. הוא הודה להם בנימוס וסיים את השיחה.
בעל החנות, נכמרו רחמיו על הצעיר ועל ניסיונותיו העקשניים שלא עלו בהצלחה. הוא פנה אליו ואמר לו: "תראה בחור צעיר, לא יכולתי להימנע מלהקשיב לשיחה. צר לי על התשובה השלילית שקיבלת, אבל שמע לאדם מבוגר ממך. אתה נשמע לי מאד אמביציוזי והיה בטוח שיגיעו ימים טובים ותהיה לך הרבה עבודה."
הבחור הביט בו ואמר בחיוך: "תודה על הדאגה, אבל אני דווקא מאד מרוצה מהשיחה. אני הוא הגנן של המשפחה שאיתם דיברתי רק הרגע. זו הדרך שלי לוודא שאני עושה מלאכתי נאמנה....."
לסיכום,
כדאי מידי פעם לכולנו לשאול את הקרובים אלינו - האם אני בסדר? או - איך אני נוהג אתך? שאלו את בן הזוג, שאלו את הילדים, שאלו את ההורים, שאלו את חבריכם.....ואחרי ששאלתם, הקשיבו לתגובה. אל תתגוננו, אל תיעלבו...פשוט הקשיבו, הפנימו ואז עשו עם מה ששמעתם כרצונכם.
שאלו את עצמכם: האם אני בסדר? האם אני צריך לשפר לשנות משהו?

יום שני, 15 במרץ 2010

TheMarker - האם יש לכם את התכונות ההכרחיות על מנת להפוך למצליחנים? - קריירה


ועוד קצת על הצלחה...

TheMarker - יו"ר חברת הייעוץ אקסנצ'ר, ויליאם גרין: "68 כללים להצלחה? מספיקים שלושה שאפשר גם לזכור" - קריירה


ועוד קצת על הצלחה...

TheMarker - אופרה וינפרי הצליחה - בגלל מה שבחרה לא לעשות - וול סטריט


מה זאת הצלחה?
תשאלו את אופרה...

ההסכם שלנו עם אלוהים - TheMarker Cafe


מאמר קצרצר שפירסמתי בדה מרקר קפה
שווה קריאה!

משחק האשליות


"בואו נשחק משחק. משחק שכולנו כבר מכירים" אמרתי. "איזה משחק?" שאלו אותי חברי הקבוצה בפליאה, "איך קוראים לו ומה החוקים?"
"ובכן, אין למשחק הזה חוקים ברורים וכתובים אך יש לו שם: משחק האשליות! כן, כן, אשליות..." עניתי.
"משחק האשליות? אני לא מכיר שום משחק בשם הזה..." ענה בתוקף אחד המשתתפים...

האומנם?

כ-ו-ל-נ-ו משחקים את משחק האשליות. אין למשחק הזה חוקים ואין לו גבולות אך יש בו שני תפקידים שאנחנו המשחקים בו יכולים למלא: תפקיד הרודף או תפקיד הנרדף.
כולנו ממלאים בחיינו את אחד משני תפקידים אלו. לעיתים במקביל ולעיתים לחוד. כולנו רודפים אחרי משהו או שכולנו נרדפים ע"י משהו.

אז אחרי מה למשל אנחנו רודפים?

• כסף
• בריאות
• אושר
• שמחה
• הצלחה
• ביטחון
• בית גדול
• קריירה משגשגת
• הורות טובה
• שקט נפשי

ועוד ועוד....

אוקי..., אך מה רודף אותנו?

• כסף
• בריאות
• אושר
• שמחה
• הצלחה
• ביטחון
• בית גדול
• קריירה משגשגת
• הורות טובה
• שקט נפשי

ועוד ועוד....

"רגע, רגע" צעק אחד מחברי הקבוצה. "איך אני יכול לרדוף אחרי משהו שאני בעצם בורח ממנו? איך אני יכול לברוח ממשהו שאני בעצם רודף אחריו?
"ובכן יקיריי", עניתי. "זהו בדיוק משחק האשליות של חיינו."
"כאשר אני בורח ממשהו או רודף אחרי משהו אני עושה זאת כדי לשרוד ו/או כדי לשפר את מצבי והרגשתי הנוכחיים(פיזית, נפשית, רוחנית, מנטאלית). אני מאמין כי כאשר אגיע לחוף המבטחים או לחלופין, כאשר אתפוס את מה שרדפתי אחריו, מצבי יהיה טוב יותר. דמיינו כלב שרודף אחרי הזנב שלו. מי כאן הרודף ומי כאן הנרדף? האם הכלב אחרי הזנב או האם הזנב אחרי הכלב?". הקבוצה השתתקה.
" הרעיון הוא שעלינו להבין כי ברגע שאנו בורחים ממשהו או ברגע שאנו רודפים אחרי משהו, המשחק מתחיל!" צעק בהתלהבות אחד המשתתפים.
"בדיוק!" עניתי בהתלהבות לא מבוטלת משלו. "לא משנה לאן אנו רצים או מה מטרת הריצה, מה שמשנה זה העניין שכל עוד אנו רצים אנו חלק ממשחק האשליות."

"ומהי האשליה?" שאלתי.

ומהי האשליה שלכם?

רז אוחנה
אימון אישי | אימון עסקי | הנחיית קבוצות | נמלה

יום ראשון, 14 במרץ 2010

TheMarker - יש נוסחה בטוחה להצלחה: שמרנות - קריירה

■ תשכחו כל מה שאמרו לכם על שמרנות, על תעוזה, על חדשנות ועל סיכונים ■ ההיסטוריה מלאה בשמרנים שהעזו נגד כל הסיכויים והקולגות, ובמהמרים שנחשבו למטורפים - אבל בסך הכל לקחו סיכון מחושב

יום שבת, 13 במרץ 2010

בחינת יעדים לשנה החדשה

בעודנו הולכים בדרך, מן הראוי שנעצור אחת לכמה זמן לבחון לאן הגענו עד כה והיכן כל זה עומד ביחס ליעד שהצבנו לעצמנו. בעיצומם של החגים ועם תחילתה של שנה זו, זהו זמן טוב לבדיקה שכזו...

שאלו את עצמכם: מה היה היעד שהצבתי לעצמי לפני שנה והיכן אני עומד ביחס אליו היום? היעד יכול להיות בעצם כל מטרה שהצבתי לי בכל תחום בחיי (בריאות, זוגיות, קריירה, עסקי, מצב פיננסי וכו').

כאן יכולה להופיע כל אחת מהתשובות הבאות:

1. הצבתי יעד אך לא הגעתי אליו

2. הצבתי יעד ועברתי אותו בגדול

3. הצבתי יעד והגעתי אליו

4. לא הצבתי שום יעד


ברצוני לגעת בכל אחת מן התשובות הנ"ל ולהבין את משמעותה:

1
. הצבתי יעד אך לא הגעתי אליו - כאשר אנו מציבים יעד ולא מגיעים אליו זה יכול לנבוע משתי סיבות:

• לא עשיתי דבר בכדי להשיג את היעד שהצבתי – למשל: החלטתי כי אני הולך להוריד 10 ק"ג ממשקלי בשנה הקרובה, אך בפועל לא עשיתי דבר לשם כך(לא שיניתי הרגלי תזונה, לא עשיתי פעילות גופנית וכו'). למי שמוצא את עצמו עונה את התשובה הזו אוכל רק לומר כי רק לרצות מבלי מחויבות אמיתית ומוכנות לשלם את המחיר, לא ניתן להתקדם בדרך. תארו לכם שאתם רוצים מאוד להגיע לאילת. ממש ממש רוצים להגיע לאילת. האם זה אומר שמחר בבוקר תתעוררו ותגלו שאתם באילת? ברור שלא! קחו את עצמכם וסעו קדימה... רק בעשייה תגיעו!

• עשיתי כל מה שאני יכול, הכי טוב שאני יכול אך עדיין לא הגעתי ליעד – בכדי שנוכל ליצור את השינויים שאנו מבקשים להשיג בחיינו ובכדי לצמוח יחד עימם, עלינו מחד להציב יעדים שנראים לנו בלתי סבירים, כאלה שיוציאו אותנו מאזור הנוחות ויאתגרו אותנו לפעול להשגתם. מאידך, עלינו גם להקפיד כי היעדים אינם בלתי מציאותיים לחלוטין. אם פעלתי בצורה הכי טובה שאני יכול ועשיתי את כל שאני יכול הרי וודאי שהגעתי לתוצאה מסויימת, ועל כך עליי להוקיר ולהעריך(זכרו: התוצאות אינן בשליטתנו בסופו של דבר אלא רק הדרך בה אנו פועלים) ולחשוב מה אני יכול לעשות להבא שיקרב אותי יותר אל יעדי. אם הפער מהיעד שהצבתי גדול מידי, ייתכן וקבעתי לי מלכתחילה יעד שאינו מציאותי ועליי להגדירו מחדש כך שיאתגר אותי מאוד אך לא יהיה בלתי אפשרי בעבורי לחלוטין. למשל: החלטתי כי ההכנסות מהעסק שלי שמכניס כיום כ-40,000 ₪ בחודש יגדלו עד סוף השנה לרמה של 2,000,0000 ₪ בחודש. עשיתי את כל שביכולתי, פעלתי בצורה הכי אפקטיבית וטובה שאני יכול ומה שהגעתי אליו הייתה הכנסה של 80,000 ₪ בחודש. שימו לב, הכפלתי את הכנסותיי אך בפועל אני רחוק שנות אור מיעדי. אנו מבינים שהצבתם של יעדים מרחיקי לכת יכול להיות מאתגר ומניע מאוד ועל כן עלינו לקבוע מטרות לא סבירות אך לא בלתי מציאותיות. במקרה זה עליי לבחון מחדש את יעדי ולהגדירו בצורה שונה.

2
. הצבתי יעד ועברתי אותו בגדול – שאלו את עצמכם: האם היעד שהצבתי היה מאתגר? האם באמת עבדתי קשה להשיגו? האם היעד הזה גרם לי להגיע עד לקצה? אם התשובות לשאלות הללו היא כן, אזי גיליתם מחויבות אדירה ועליכם להמשיך ולהתמקד במטרותיכם הבאות ובהגדרתן. אם התשובות לשאלות הללו היא לא, אזי אתם נמצאים עמוק באזור הנינוחות שלכם, איזור בו אתם תקועים ולא צומחים!

3
. הצבתי יעד והגעתי אליו - גם כאן, שאלו את עצמכם: האם היעד שהצבתי היה מאתגר? האם באמת עבדתי קשה להשיגו? האם היעד הזה גרם לי להגיע עד לקצה? אם התשובות לשאלות הללו היא כן, אזי גיליתם מחויבות אדירה ועליכם להמשיך ולהתמקד במטרותיכם הבאות ובהגדרתן. אם התשובות לשאלות הללו היא לא, אזי אתם נמצאים עמוק באזור הנינוחות שלכם, איזור בו אתם תקועים ולא צומחים! עליכם להגדיר מחדש את מטרותיכם ובכך להרחיב את איזור הנינוחות שלכם.

4
. לא הצבתי שום יעד – מי לוקח אחריות על החיים שלכם? לאן אתם הולכים? מניין אתם באים? לא להציב יעד זה כמו לשוט באוקיינוס ללא מצפן ומערכת ניווט. הטביעה היא רק עניין של זמן... הגדירו מחדש את מטרותיכם ובכך הרחיבו את איזור הנינוחות שלכם.

לסיכום,

הבדיקה של איפה אני נמצא היום ביחס ליעד שקבעתי לי מראש הינה קריטית להמשך דרכי. הבחינה מאפשרת לנו לבחון את מסלולנו, להעריך אותו ואף לתקן ולשנות היכן שצריך. עלינו להציב יעדים אשר ימתחו אותנו עד לקצוות אך בו בעת יהיו מציאותיים ולא דמיוניים(כגון דוג' ההכנסה החודשית).

למה, מה ואיך?


אם נבחן את דרך ההתנהלות והעשייה שלנו במהלך היומיום, אם בעבודה ואם בבית, אם מול חברים, מול בני הזוג שלנו ואם מול כל אדם אחר, נגלה כי ישנן 3 שאלות חשובות שאנו שואלים את עצמנו (לעיתים גם לא במודע) לפני שאנו מבצעים פעולה כלשהי. שאלות אלו הינן קריטיות לתהליך העשייה וההתפתחות שלנו וברצוני לדון בכל אחת מהן ובחשיבותה לתהליך:
1. מה?- השאלה הראשונה אותה אנו שואלים לפני שאנו יוצאים לעשייה כלשהי (עשייה לעניינינו יכולה להיות פעולה פיזית, אמירה, תגובה לסיטואציה או לאמירה של אדם אחר וכו'). מה אנו רוצים להשיג, מה המטרה שלנו? מבלי לדעת מה המטרה שלנו ומה אנו מבקשים להשיג בעקבות אותה עשייה, קלושים הסיכויים שלנו להגיע למקום כלשהו. דמיינו את עצמכם עולים למכונית ופשוט מתחילים לנסוע מבלי לדעת מה יעדכם ולאן ברצונכם להגיע. מהר מאוד תמצאו את עצמכם מבולבלים, מפוחדים ותקועים. אין סיכוי להגיע למקום מסוים אם מלכתחילה איננו יודעים לאן ברצוננו להגיע ומה ברצוננו להשיג.
2. איך?- לאחר שהגדרנו לעצמנו מה אנו מבקשים להשיג בעקבות אותה עשייה, עלינו לענות לעצמנו על השאלה השנייה. איך? איך אני מתכוון לבצע את אותה עשייה ולהשיג את מה שאני רוצה? מה אני הולך לעשות? מה יהיו צעדיי? שאלת האיך? היא בעצם השאלה המכוונת אותנו לתכנית העשייה שלנו ודרכי הפעולה שלנו.
עד כאן הכול נפלא. אנו יודעים מה אנחנו רוצים ואפילו בנינו תכנית שמפרטת איך נשיג זאת. אז מה בכל זאת לא מסתדר כאן? רוב האנשים מתמקדים בשאלות מה? ואיך? וכמעט שאינם מייחסים חשיבות לשאלה השלישית הבאה בתור - למה? דבר זה מוביל בסופו של דבר להליך עשייה לקוי וכך כמובן לתוצאות בלתי רצויות של תקיעות, תסכול ומרמור.
בואו נמשיך ונבין תחילה את משמעותה של שאלת הלמה:
3. למה?- אנו כבר יודעים מה ברצוננו להשיג ולאן ברצוננו להגיע, אנו יודעים איך להשיג ואיך לפעול וכעת נותרה שאלה אחת ואחרונה שעדיין פתוחה. שאלה זו הינה השאלה החשובה ביותר בכל התהליך והיא: למה? למה אני רוצה להשיג את אותה מטרה? למה אני בכלל רוצה להגיע לאותו המקום? למה אני רוצה לפעול בדרך שבחרתי? למה? שאלת הלמה היא בעצם הגדרת החזון שלנו, וללא חזון, איך נוכל לצאת לדרך?
אחת הבעיות המרכזיות אם כן, שעולות אצל רוב האנשים היא לא העובדה שבדרכם הם אינם שואלים את 3 השאלות החשובות הללו, אלא הסדר שבו הם שואלים את השאלות ואת החשיבות שהם מייחסים לכל אחת מהן.

אסביר דרך 2 דוג':

1. אדם מסוים מרגיש "חנוק" מבחינה כלכלית ומבקש לשנות את המצב. השאלה הראשונה שישאל את עצמו היא מה? מה אני רוצה להשיג בכדי לשנות ולשפר את מצבי? לצורך הדוגמה, נניח כי מתוך מס' אפשרויות התשובה שיענה לעצמו תהיה: לקבל העלאה במשכורת. כעת ישאל את עצמו אותו אדם איך? איך אני הולך להשיג את אותה העלאה במשכורת? ייתכן כי יחשוב גם כאן על מס' אפשרויות אך בסופו של דבר יבחר בפתרון אחד שכרגע נניח כי הוא: ליזום שיחה עם הבוס ולבקש העלאה. כעת נותרה לנו שאלה אחת פתוחה והיא-למה? למה לי לשפר את מצבי הכלכלי? למה אני רוצה ללכת ולבקש העלאה? חשוב להבין כי אם אותו אדם לא יראה לפניו עוד בתחילת הדרך את התשובה לשאלת הלמה שלו, אין הוא יכול לצאת לדרך העשייה במלוא עוצמתו. כאשר יראה לפניו את הלמה( נניח את ילדיו וכמה שהוא רוצה לחסוך עבורם כסף ללימודים) שום דבר לא יוכל לעמוד בפניו בדרכו.

זכרו:
כשהלמה הוא עוצמתי האיך פשוט הופך לקל!!!

2. שאלו את עצמכם האם תוכלו לרוץ קילומטר כשעל גבכם שק חול במשקל 20 ק"ג? התשובה שלכם, תהיה אשר תהיה, בוודאי לא תהיה מוחלטת כמו שהיא הייתה אם היו אומרים לכם ששק החול הוא בעצם ילדכם הקטן הזקוק נואשות לטיפול רפואי בבית החולים הנמצא קילומטר מכם... גם כאן, הלמה עושה את כל ההבדל לאיך אני פועל.

לסיכום,

בכל רגע ורגע עליכם למצוא את הלמה שלכם. הלמה שלכם הוא מקור העוצמה שלכם, הלמה שלכם יכוון לכם ואתכם לעבר מה שאתם רוצים להשיג ויסייע לכם בהגדרת האיך להשיג זאת.
שאלו את עצמכם מעתה בסדר הבא:
1. למה?(החזון שממנו אני יוצא)
2. מה?(הגדרת המטרה בצורה ברורה ומדידה)
3. איך?(פירוט דרכי הפעולה שלי)

הכרת תודה


רובנו עסוקים, לחוצים ומוטרדים כ"כ מ"מציאות היומיום" ומהרצון שלנו להשיג יותר ויותר עד שאיננו מוצאים את הזמן לעצור לרגע ולהעריך את מה שכבר יש לנו. איננו מוצאים את הזמן להודות על מה שכבר השגנו, על מי שאנחנו, על מה שכבר מזמן הפך עבורנו למובן מאליו....

ברצוני להעביר את המסר שלי באמצעות סיפור אישי:

במאי 2005 התחלתי להרגיש כי באוזן ימין שלי מצטברים נוזלים. אותה תחושה שיש לעיתים לאחר מקלחת, כאשר מצטברים מעט מים באוזן ואנו מנערים אותה קלות כדי להוציאם רק שהפעם הרגשתי שהנוזלים הללו פנימיים לאוזן ולא ניתן להוציאם משם. בתחילה לא ייחסתי לכך כל חשיבות אך עם הימים שחלפו, התחושה הלכה ונעשתה יותר ויותר מציקה והנוזלים הלכו והתרבו. כאן החלטתי שזה הזמן לראות רופא אא"ג.
לאחר טרטורים רבים בין המון רופאים שלא ידעו להגיד לי בדיוק מה זה הדבר הזה ולאחר שמצבי רק הלך והדרדר, (כאבי ראש נוראיים, חולשה ועוד סממנים שלא אלאה אתכם בהם) הוחלט לבצע לי בדיקת ביופסיה לגוש שהתגלה בבדיקות C.T שערכתי והתוצאות לא איחרו לבוא... בבוקרו של ה- 11/08 הודיע לי הרופא כי יש לי סרטן בלוע האף(נזופרינקס) בשלב די מתקדם עם גרורות לצוואר ועליי להתחיל באופן מיידי בטיפולי כימותרפיה והקרנות. הטיפול היה צפוי להיות קשה מנשוא אך אני ידעתי רק דבר אחד: אני הולך לצאת מזה! אני הולך לנצח את המחלה הארורה!
אשתי משי הייתה בהיריון באותה תקופה(חודש חמישי) עם ביתנו הראשונה אור, ואני ידעתי כי אין דבר שימנע ממני להיות בלידה ולראות את ביתי. וכך היה.
לאחר 3 וחצי חודשי טיפול אינטנסיביים במיוחד, התייצבתי בלידה של ביתי, תשוש, מעוך, נרגש ומצפה.
בחדר הלידה ישבנו אני ומשי נרגשים לקראת הלידה כשלפתע התגלתה מצוקה של העוברית הקטנטונת, מייד הוחלט לנתח את משי בניתוח קיסרי(אני לא הורשיתי להיכנס). לאחר כשעתיים מורטות עצבים, בהם לא היה לי מושג מה שלום משי ומה שלום אור הקטנה שלנו, יצאה האחות למסדרון בצעקות: "איפה האבא? איפה האבא?". אני הבנתי שמשהו לא בסדר ומיהרתי לרוץ אחריה, "התינוקת ניצלה וכך גם אשתך אך בכל זאת יש משהו שעליך לראות" היא אמרה. היא לקחה אותי לראות את ילדתי הקטנה והרופא הסיר את הסדין שעטף אותה והראה לי שביתי נולדה עם שומה ענקית מולדת (giant congenital nevus), דבר שקורה אחת ל- 150,000 לידות(בגודל שהיה לה) שזו בעצם נקודת חן ענקית שמכסה יותר מ-50% מגופה. דיברו שם על חשש לסרטן העור, דיברו על ניתוחים ואני שתקתי.
היום, אני בריא יותר ממה שהייתי לפני המחלה. ביתי הקטנה אור, כבר בת ארבע אוטוטו, עוברת סידרה של ניתוחים להוצאת השומה מגופה (אחת למס' חודשים בתהליך שצפוי להמשך עוד מס' שנים) ומתמודדת עם המצב בצורה ראויה להערצה.

אז למה אני מספר לכם את כל זה?

קראו שוב את הפתיח של המאמר.

אני מאמין כי לפני שאדם מגדיר לעצמו את היעדים והמטרות אותם הוא מבקש להשיג, לפני שאדם מגדיר לעצמו את נקודת היעד שלו, עליו להבין ראשית מהיכן הוא יוצא. ההבנה מהיכן אני יוצא, היא בעצם היכולת שלי להעריך ולהוקיר על מה שכבר כאן, על מה שכבר יש לי. הבריאות שלי, האהובים שלי, היכולות שלי, כל מי שאני ומה שאני.
במהלך הטיפולים שעברתי, לא הייתי מסוגל לאכול ולשתות דבר(קיבלתי הזנה דרך הקיבה). למדתי להעריך את פעולת האכילה והשתייה, את היכולת לחוות טעמים נפלאים, לחוש תחושת שובע. למדתי להעריך את היכולת לגמוע מים ולהרוות את צימאוני.
התבוננו רגע בחייכם ובכל הדברים שנמצאים שם, מסביבכם ובתוככם. אין דבר כזה "מובן מאליו". הכרת תודה היא היכולת המופלאה ביותר שאדם יכול לסגל לעצמו. להעריך כל דבר שכבר כאן, כל נשימה שלנו היא לא מובנת מאליו, כל צעד, כל חיוך, כל דבר!!!
אני זכיתי ללמוד זאת באמת על בשרי, אני אומר לכם שאפשר להוקיר תודה גם בלי לעבור זאת בדרך הקשה.

זאת לא חובה, זאת זכות גדולה להוקיר תודה!!!

מהי הצלחה?


כולם רוצים בה, כולם רודפים אחריה וכולם מדברים עליה, אך מהי או יותר נכון מהו אותו מושג מעורפל העונה לשם "הצלחה" ואיך הוא בכלל נוגע לכל אחד ואחת מאיתנו בחיינו?

אז מהי הצלחה?

על פי המילון, פירושה של המילה הוא: "שגשוג, הישג, הצטיינות, מצוינות, הגעה להישגים, השגת תוצאה טובה".

אני מציע לבחון את המושג הצלחה דרך שני עולמות בהם אנו מתנהלים:

• העולם החיצוני – באמצעות תוצאות

• העולם הפנימי – באמצעות מחשבות ותחושות

תחילה, נבחן את המושג דרך עולמנו החיצוני כלומר, דרך התוצאות הפיזיות. אם נשאל עשרה אנשים שונים מהי הצלחה עבורם בתוצאות, קרוב לוודאי שנקבל תשובות שונות מכל אדם. אחד יגיד שבעבורו הצלחה זה לכהן בתפקיד המנכ"ל בחברה שבה הוא מועסק. אחד יאמר שבעבורו הצלחה זה להרוויח מספיק כסף שיאפשר לו לבנות בית חדש ומפואר, אחד יאמר שבעבורו הצלחה זה להקים גינת ירק אורגנית בחצר ביתו וליהנות מפרותיה וכך הלאה. מכאן ניתן להבין כי ההגדרה של הצלחה הינה משתנה מאדם לאדם בתפישתה וכי לא ניתן להגדיר על סמך התוצאות שלנו או של אחרים (הישגים ועשייה) באופן גורף הצלחה מהי. במילים אחרות, אין "רשימת מכולת" אחת ויחידה להצלחה על סמך התוצאות. דבר נוסף שחשוב להבין בעניין התוצאות הוא שגם אם מאוד נרצה, אין לנו באמת שליטה על התוצאות שלנו. אנחנו יכולים לזרוע את הזרעים הכי טובים באדמה הכי פורייה אך אם תבוא שנת בצורת, לא נקצור דבר. האם זה אומר שלא הצלחנו? שאיננו מצליחנים? בפירוש לא!
על פי רוב, נוטים אנחנו לשייך את המושג הצלחה לתוצאות הפיזיות בעולמנו החיצוני. התוצאות יכולות להיות שלנו (אני מצליחן אם אני עושה...או שיש לי...) או של אחרים (האדם הזה מצליחן אם הוא עושה...או שיש לו...). אנו בוחנים מה יש לנו או לאחרים(הישגים), אנו בוחנים מה אנו עושים או מה אחרים עושים(עשייה) ולפיכך מגדירים מהי הצלחה או מיהו מצליחן. ניתן להבין מכך כי בעולמנו החיצוני – פיזי ישנם שני פרמטרים שמכוונים אותנו להגדרתה של הצלחה: הישגים(מה השגתי ומה יש לי) ועשייה(מה עשיתי ומה אני עושה). שני פרמטרים אלה נכנסים תחת הכותרת של התוצאות הפיזיות.

דוגמה:

על סמך הגדרת התוצאות הפיזיות, אדם ייחשב מצליחן אם יש לו סכום כסף מסוים בבנק, בית גדול, רכב מפואר, תפקיד יוקרתי ונחשק, השכלה מסוימת, בריאות טובה, זוגיות נפלאה וכו'
האומנם כך?
האם ההצלחה נובעת רק מהיכולת שלי להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי? האם ההצלחה היא דבר רגעי שברגע שהשגתי את מטרותיי הוא קורה ואז נעלם עד שאגיע למטרתי הבאה? האם הדרך שעשיתי למטרה לא קשורה בהצלחה? האם הדבר הזה הנקרא "חזון" שמניע אותי לעבר מטרותיי הוא לא חלק מהצלחתי? האם רק התוצאה היא שקובעת?
כשאדם אומר לי "אני אהיה מצליחן כשאעשה את המיליון הראשון שלי בעסק החדש שלי" אני תמיד עונה לו "אוקי, מקסים. ואז מה?". זה נהדר להציב מטרות ולחתור להשגתן אך זה עלול להיות הרסני לתלות את ההצלחה שלי בזה.

דוגמה נוספת:

אתם צופים בשני אנשים המתחרים בתחרות שחייה למרחק 200 מ'. אחד מהם קובע שיא עולם חדש. השני חוצה את קו הסיום הרבה אחריו. מי מהם יותר מצליח? מיהו המצליחן בעינכם?
על פי התוצאות, נאמר בבירור כי מי שהגיע ראשון וקבע שיא עולם הוא המצליחן, אך אם נגלה כי המתחרה השני שהפסיד בתחרות השחייה חלה בפוליו בילדותו, לא יכול היה ללכת עד גיל 14, והשקיע שנים רבות של תרגול מכאיב ומאומץ, נאמר פתאום כי הוא המצליחן האמיתי בעינינו.
דוגמה זו ממחישה לנו תובנה נוספת שלפיה לעולם איננו יכולים למדוד את ערכו של אדם בהתבסס על הצלחתו החיצונית, כיוון שלעולם איננו יכולים לדעת מהן הנסיבות עמן היה עליו להתמודד ומהי הדרך אותה עבר.
עד לנקודה זו הבנו שאין לשייך את ההצלחה לתוצאות שלנו בעולמנו הפיזי בלבד. ההצלחה היא משהו שמתרחש הרבה מעבר לכך. אז אולי בכל זאת ההצלחה היא הדרך לתוצאות אלו? אולי ההצלחה היא שילוב של השניים?

כעת בואו נבחן את המושג הצלחה דרך עולמנו הפנימי, כלומר, דרך המחשבות והתחושות שלנו באמצעות הדוגמה הבאה:.
אם אדם מאוד עשיר אנחנו יכולים לומר שהוא מצליחן. אך אם האדם הזה אינו חושב ומרגיש כך, אז הוא כלל לא מצליחן בעיני עצמו. מי אנחנו שנקבע האם אדם כזה או אחר מצליחן או לא? מי אנחנו שנקבע מה על אדם לעשות או להשיג בכדי להיות מצליחן? ההצלחה הינה אינדיבידואלית במהותה בדיוק כמו האושר שלנו!
אם ניקח את אותם עשרה אנשים ונשאל אותם איך זה מרגיש להם להיות מצליחנים, אנו יכולים להיות מופתעים מהקרבה שבין התשובות של כולם. כ-ו-ל-ם ידברו על כך שהצלחה מרגישה להם טוב.
איך זה קורה?
לכולנו ישנו צורך אחד בסיסי והוא להרגיש טוב עם עצמנו. להרגיש טוב זה להרגיש סיפוק, הגשמה, שמחה, שלווה. האם ההצלחה שאנו מדברים עליה באה לענות על הצורך הזה שלנו? האם כשאנחנו מדברים על הצלחה אנחנו בעצם מדברים על להרגיש טוב? על להיות מאושרים? האם אנחנו מתנים את ההגשמה והסיפוק שלנו בתוצאות שלנו? ב"הצלחה" הפיזית שלנו?
ניתן לומר בי ההצלחה באה לידי ביטוי בעולמנו הפנימי באמצעות תחושה טובה. הרגשת סיפוק, שלווה והגשמה. התוצאות בעולמנו החיצוני יכולות להיות שונות מאדם לאדם אך התחושות העמוקות שבאות עם ההצלחה הן זהות אצל כולנו.

מה אני מציע?

הצלחה זו רק מילה או מושג. עבור כל אחד ואחת מאיתנו מתפרשת מילה זו כדבר שונה ומסוים. לכן, במקום לבחון את המושג הצלחה, בואו נבחן את המשמעות שאנו מייחסים למושג הזה. האם ההצלחה היא אכן תוצאה פיזית מדידה או שמא היא פשוט תחושה? האם ההצלחה היא בעצם הגדרה לתחושה טובה? האם ההצלחה הינה רגעית או שמא היא תהליך רצוף?

אז מהי המשמעות של הצלחה בעבורי?

עבורי להיות מצליחן זה מצב התנהלות (הוויה - BE) וזה בדיוק כמו להיות מאושר למשל. לכל אדם ישנם ערכים טהורים ועילאיים שמניעים אותו. לכל אדם רצונות פנימיים ועמוקים שאותם הוא רוצה להגשים. הגדרתי להצלחה היא שההצלחה הינה הדרך שבה אנו חושבים, מרגישים ופועלים בהתאם לערכים ולצרכים שלנו להגשמת יעודנו בחיים. המשמעות האמיתית שאנו נותנים לתוצאות שלנו או למטרות שלנו בעולם הפיזי היא היחידה שמגדירה האם אני מצליח או לא. האם המטרות שאני חותר להשיג אכן משרתות את הערכים והחזון שלי? אם התשובה היא כן, אני מצליחן לאורך כל הדרך. אם התשובה היא לא, עליי לבדוק היכן פספסתי את החיבור של עולמי החיצוני לפנימי.
כל אדם ומטרותיו הוא, כל אדם וערכיו הוא, כל אדם ורצונותיו הוא. ההצלחה היא הדרך והתהליך, ההצלחה אינה רגעית או חולפת. ההצלחה היא התחושה של החיבור שלנו לעצמנו. ההצלחה היא החיבור של ערכינו לעשייה הפיזית שלנו.

לסיכום:

אם נגדיר את עצם היותנו מצליחנים רק דרך התוצאות שלנו, תמיד נמצא באותו מרדף אינסופי אחר ההצלחה. מרדף זה אחר ההצלחה מביא רק לתסכול, מרמור ו"תקיעות". עלינו קודם להיות לפני שנוכל לעשות ולהשיג ולא להיפך.
בכדי לחוות את ההצלחה בחיינו עלינו להבין ולהיות מודעים לערכים ולצרכים שלנו כבני אדם ולפעול בהתאם להם ולהגשמתם. עלינו להתחבר לחזון האמיתי שלנו ולפעול להגשמתו. רק אז נהיה מצליחנים אמיתיים.

זהו סוד ההצלחה שלי!

הצבת מטרות ויעדים


מטרות, יעדים ותוצאות מאפשרים לנו לבחון היכן אנו נמצאים ברגע נתון ביחס למה שהצבנו לעצמנו. היעדים נגזרים מתוך המטרות ומאפשרים לנו לבחון בפירוק לאחור מה עלינו לעשות היום בכדי להשיג את מטרות חיינו ולהגשים את חזוננו.
אנו מבינים ממודל זה כי יום אחד בחיינו זה כל חיינו. מה שעשינו היום או לא עשינו בהכרח משפיע על איך ייראו חיינו בעוד שנה, 5 שנים, 10 שנים ויותר....

אדווין א. לוק הוא פסיכולוג אמריקאי אשר פיתח את תיאוריית הצבת המטרותGoal) Setting). תיאוריית הצבת המטרות היא תיאוריה שעוסקת במוטיבציה, ופותחה במקור על מנת להסביר מניעים לפעולות אנושיות במצבי עבודה ספציפיים. ההנחה עליה מתבססת התיאוריה היא שמטרות וכוונות הן קוגניטיביות ורצוניות, ושהן משרתות כמווסתות מיידיות של פעולות אנושיות. שני הממצאים העיקריים של התיאוריה הם שהצבת מטרות ספציפיות מביאה לרמות תפקוד גבוהות יותר מאשר מטרות כלליות (למשל הצבת המטרה "לשפר את ציון המבחן בהיסטוריה ב-10 נקודות" תביא למאמץ וביצוע טוב יותר של האדם מאשר מטרה כללית כמו "להצליח בלימודים"); ושמטרות קשות להשגה קשורות באופן ישיר לעלייה בביצוע (ככל שמטרה היא קשה יותר, האדם מתאמץ יותר להשיגה). קיימות כמה סוגי מטרות היוצרות מוטיבציה: מטרות מיידיות, מטרות ביניים (המוצבות בדרך להשגת המטרה על בסיס יומי, שבועי ו/או חודשי) ומטרות סופיות. למטרה הסופית כוונה או שאיפה להשיג יעד כלשהו. לעתים מפרקים יעד סופי למטרות ביניים ולשלבי משנה (שיטת ה"פירוק לאחור"). מחקרים רבים נעשו בתחום כוחה של המחשבה, ובהסתמך עליהם פותחו טכניקות עבודה מוכחות ויעילות המסייעות לכל אחד ואחת מאיתנו לכבוש את האוורסט הפרטי שלהם.
עוד מצאו שכשמטרה מוצבת בצורה נכונה ויעילה היא מספקת מוטיבציה ונחישות, כך שהסיכוי להצלחה גדל בצורה ניכרת לעומת מי שלא הציבו לעצמם מטרה.. .
כדי להחליט כיצד לפעול היום, עלינו לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע בעתיד. איפה אתה רוצה להיות בעוד שנה מהיום? בעוד 5 שנים מהיום? בעוד 10 שנים מהיום?
אם אינך יודע איך אתה רוצה את העתיד שלך ולאן אתה רוצה להגיע, לאן תגיע? איך יראו חייך בעוד מספר שנים? אתה תגיע לאנשהו, רק כנראה שאין לך מושג לאן, אבל דבר אחד בטוח, מה שלא יהיה שם, זה לא יהיה תלוי בך. זה יהיה תלוי בנסיבות, במזל, במקרה, באיך שהדברים הסתדרו ובאנשים אחרים. כאשר יש לנו מטרה ואנחנו יודעים לאן אנו רוצים להגיע, אנחנו כבר לא מסתמכים על מזל ומקרה, אנו לוקחים אחריות על המתרחש ומובילים את העניינים לקראת המטרה. קביעת מטרות ויעדים הכרחית לנו בכדי שנוכל לדעת היכן אנו נמצאים ולאן אנו הולכים.
ישנן שיטות רבות להצבת יעדים ומטרות הן בתחום האישי והן בתחום העסקי. אני אביא בפניכם את הדרך שלי לניסוח יעיל, קצר וממוקד של מטרות ויעדים. ניתן לנסח מטרות קטנות וגדולות, לטווח קצר ולטווח ארוך. אני מציע לנסח לפחות מטרה אחת עבור כל תחום בחיים שלך – כסף, קריירה, זוגיות, פנאי, מקום מגורים, בריאות, עיסוקים וכו'.

1. כתבו את כל מה שאתם רוצים להיות, לעשות ולהשיג – התמקדו בהתנסחות חיובית של הדברים וקחו אחריות מלאה עליהם - המילים "לא", "בלי", "אסור", "למנוע", "אף פעם", "לעזוב" וכד', לא צריכות להופיע בניסוח המטרה. זכרו כי אנחנו חייבים להיות (BE) לפני שנוכל לעשות (DO) ואנחנו חייבים לעשות לפני שנוכל להשיג ((HAVE. כמו כן, עליכם לנסח את המטרה כך, שהשגתה תהיה תלויה אך ורק בכם ולא במישהו אחר. אם ניסחתם את המטרה כך, שהשגתה לא תלויה בכם, נסחו אותה מחדש.
הרשימה צריכה להכיל את כל מה שאתם רוצים בחיים ולכן הקדישו לה זמן ומחשבה (לא למהר לסיים אותה, היא יכולה לקחת גם שעות עד להשלמתה). כעת, משסיימנו לייצר את רשימת הגלם שלנו ומכיוון שאיננו יכולים להתעסק בכל מה שאנחנו רוצים לעשות (תארו לכם שהייתם יושבים במסעדה ומזמינים את כל התפריט), נתחיל בהליך "סינון ומיון" של מטרות ויעדים בכדי שנוכל להתמקד במטרות הכי עוצמתיות שלנו (איננו יכולים להגשים את כל מטרותינו).

2. ליד כל דבר שרשמתם ברשימה רשמו את השאלה: "למה?" – למה אתם באמת רוצים להיות, לעשות ולהשיג את אותם הדברים שרשמתם? המטרה של שאלת ה"למה?" היא לסנן את הרשימה מתוך כל אותם דברים שאנחנו לא באמת רוצים עבור הצמיחה שלנו אלא בעבור דברים אחרים. אנו מחפשים את כל מה שמסתדר לנו עם עקרון חירות. שמחה. צמיחה. (אחד העקרונות המובילים את נמלה – אימון אישי ועסקי) ולא עם תאווה או דברים אחרים שאינם משרתים את הצמיחה שלי. שאלת ה"למה?" מחברת אותנו לחזון האישי שלנו. המטרה אמורה להיות משמעותית רק לכם ושאלת ה"למה?" מחברת אתכם לאותה המשמעות.

3. תחמו כל מטרה תחת התחום אליו היא שייכת – לאחר הסינון, רשמו כל מטרה תחת התחום אליו היא שייכת (מקצועי, משפחתי, רוחני, אישי, כלכלי ועוד...)
4. לאחר המיון לתחומים, שאלו את עצמכם לגבי כל מטרה את 5 השאלות הבאות:
• האם זו באמת המטרה שלי? האם היא באמת משרתת אותי או שהיא משרתת אדם אחר?
• האם המטרה היא מטרה שמבחינה מוסרית אינה פוגעת באיש? אף אחד לא נפגע ממני?
• האם המטרה לוקחת אותי לעבר או מרחיקה אותי מהתוצאות שאני רוצה?
• האם אני רואה את עצמי מחויב מבחינה רגשית למטרה?
• האם אני רואה את עצמי משיג את המטרה?

אם עניתם בשלילה לאחת השאלות הנ"ל, מחקו את המטרה מרשימתכם שכן היא איננה מכוונת אתכם למקום שבו אתם רוצים להיות.

כעת נשארתם עם רשימה ממוינת וממוקדת של מטרות שברצונכם להיות, לעשות ולהשיג, כל שנותר הוא לעבור לשלב הבא שהוא: להוציא את המטרות לפועל, כלומר לידי עשייה ועל כך במאמר אחר...

בהצלחה!!!

עוצמתה של החלטה


כולנו מקבלים החלטות במהלך חיינו. למעשה, כולנו מקבלים החלטות כל הזמן, בכל יום ובכל רגע. אנחנו מקבלים החלטות בכל מערכות היחסים בהן אנו מתנהלים: החלטות בנוגע למערכת היחסים שלנו עם עצמנו (בריאותנו למשל – תזונה, פעילות ספורטיבית וכו), החלטות בנוגע לזוגיות שלנו, לחברים שלנו, לעבודה, למשפחה.
החלטות, החלטות, החלטות.
כולנו מקבלים החלטות אך נדמה שאיננו מבינים באמת את עוצמתה של ההחלטה. אולי אם נבין זאת, לא תהיה ידנו קלה יותר על הדק ההחלטות שלנו.
אז מהי בעצם החלטה?
על פי הגדרת המילון, החלטה היא:" הכרעה, פסיקה, קביעה, בחירה, גמירת אומר, חריצת משפט".
החלטה מובילה אותנו תמיד לפעולה (גם לא לפעול זו בעצם פעולה שבאה בעקבות החלטה של לא לפעול).
מה ההבדל בין החלטה לבחירה?
ישנה נטייה לאנשים לבלבל את המושג בחירה עם המושג החלטה ואני רוצה לעמוד על ההבדל העיקרי ביניהם והוא: החלטה מגיעה לאחר הבחירה! ואני אסביר.
כאשר אני חי חיים של חירות, קיימת לי יכולת הבחירה האמיתית. יכולת הבחירה האמיתית היא בעצם היכולת שלי לזהות את כל הדרכים היוצאות מפרשת הדרכים אליה אני מגיע בחיי ולבחור את הדרך שבה אלך. דרך זו היא הדרך שאני בוחר בה ואף אחד אחר לא בחר בשבילי (בניגוד לבחירה אוטומטית או כפויה שמישהו אחר מבצע את הבחירה בשבילי). הבחירה אם כן היא העדפת הדרך שמשרתת את רצונותיי ואת המטרות שלי על פני האחרות. ההחלטה להתחיל ללכת היא זו שתביא בפועל לפעולת ההליכה שלי באותה הדרך. ניתן להגיד כי הבחירה עונה לי על השאלה - לאן? בעוד ההחלטה עונה לי על השאלה – איך? שאלו את עצמכם: כמה פעמים בחרתי בחיי בדרך מסוימת אך לא באמת החלטתי ללכת בה? זה לא מספיק רק לבחור בדיוק שזה לא מספיק רק לרצות, צריך להחליט בשביל שדברים יקרו!

הבעייתיות בקבלת ההחלטות שלנו מתחילה בכך שאיננו מודעים לעוצמתה של ההחלטה ולהשפעתה על עיצוב חיינו. לא הרבה אנשים מבינים כי גם קבלת החלטה קטנה לעשות משהו או לא לעשות יכולה להשפיע על חייהם בענק בטווח הארוך. גם ההחלטה של ללכת 10 דק' ביום סביב הבניין שלי, יכולה להיות זו שבעוד עשרים שנה מנעה את התקף הלב שלי וזאת אפילו אם אינני מבין את המשמעות שלה היום. למעשה, הסוד האמיתי שלי לקבלת החלטות הוא ביכולת להתמקד בדיוק באותן החלטות קטנות שיובילו בסופו של דבר לשינוי ולמהפך ענק.

אז מה אני מציע?

ישנם מס' שלבים שאתם יכולים לבדוק בנוגע להחלטות שלכם:

1. ערכו רשימה של כל ההחלטות שקיבלתם היום – כל ההחלטות.

2. בדקו את הבחירות שמאחורי ההחלטות שלכם – האם הבחירות שלכם הן באמת בחירות שלכם? האם אתם בחרתם בדרך שבה אתם באמת רוצים ללכת או שמא מישהו אחר בחר בעבורכם (גם לא במודע)?

3. לאחר שבדקתם את הבחירות שלכם – בדקו את ההחלטות שקיבלתם לגבי אותה הדרך. כמה מהן באמת משרתות את המטרות שלכם? כמה לא?

4. שאלו את עצמכם – האם אני באמת מחויב להחלטות שמשרתות את המטרות שלי? מה אני יכול להחליט אחרת כדי לשנות? זכרו כי כל עוד אתם לא באמת מחויבים להחלטה שלכם, אתם עדיין רק בגדר הבחירה.

5. בהחלטות שלהן אתם מחויבים בדקו מה עובד ומה לא עובד. מה ניתן לשנות?

6. חזרו על התהליך מס' ימים ברצף, אתם תופתעו מהתוצאות.

ההחלטה שלכם היא דבר עוצמתי, ההחלטה שלכם מאפשרת לכם ליצור לכם את עולמכם. השתמשו בה בתבונה, היו מודעים ומחויבים להחלטות שלכם.

בהצלחה!!!

חירות. שמחה. צמיחה.

רז אוחנה – נמלה אימון אישי ועסקי

מהן השרשראות הכובלות של חיי?


ישנו סיפור מעניין על הדרך שבה מאלפים פילים בהודו. על מנת שיוכלו להחזיק את הפיל קשור מבלי שיברח ויתנגד, קושרים את רגלו של הפיל באמצעות שרשרת ברזל מהרגע שהוא נולד למוט ברזל התקוע באדמה.
הפיל, לאחר מס' ניסיונות להשתחרר, "לומד" את הגבולות שלו ומבין כי איננו יכול לנוע אל מעבר לתחום שרשרת הברזל שאליה קשורה רגלו. כאשר הפיל גדל ומשקלו מגיע לכמה טונות, קורה דבר מעניין. הפיל איננו מנסה לנתק את רגלו הקשורה מהיתד ונשאר לעמוד לצד מוט הברזל(לעיתים אין קושרים את רגלו של הפיל למוט הברזל אלא רק קושרים שרשרת ברזל לרגלו!). מכיוון שמהרגע שבו נולד היה קשור, אין לפיל הענק הזה (שיכול לנתק בית מגורים ממקומו) שום מושג לגבי יכולתו האמיתית. למעשה, החשיבה שלו כי איננו מסוגל לעשות זאת משתקת את כל הכוח והעוצמה האדירים שטמונים בו.
אנחנו בדיוק כמו אותו הפיל.
לכולנו שרשראות ברזל כאלה או אחרות אשר משתקות את עוצמתנו האמיתית ואת יכולתנו לפעול. שרשראות הברזל הללו כבדות מנשוא והן מורכבות ממחשבות, דפוסים, אמונות מגבילות, הרגלים, תגובות אוטומטיות שלנו למצבים ועוד...
כאשר אנחנו רוצים לייצר חיים שבסיסם חירות אמיתית, עלינו תחילה לזהות את כל אותן שרשראות ברזל כבדות שכובלות אותנו ובעצם משתקות אותנו מלפעול, להעיז ואף לשנות.
מכירים את כל הסיפורים שאתם מספרים לעצמכם על למה אתם לא עושים דברים מסוימים, או למה אתם לא יכולים לעשות דברים מסויימים? הסיפורים הללו הם רק סיפורים! הסיפורים הללו הם רק סימפטומים של שרשראות הברזל שלכם.
לדוגמה: אדם שמחליט שממחר הוא מתחיל לעשות הליכות. למה? כי נמאס לו להיות שמן ולחיות חיים לא בריאים. מחר מגיע והופ... יש סיפור שהוא מספר לעצמו (עייף מדי, יום עמוס בעבודה וכו') שמאפשר לו לדחות למחר את עניין ההליכה. עוד מחר מגיע ועוד מחר מגיע ולבסוף האדם מוותר ושוכח מכל העניין. יש משפט שאומר: הסיבה היחידה שאנחנו לא מגשימים את עצמנו, היא הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו על למה אנחנו לא מגשימים את עצמנו".
מאחורי כל סיפור כזה, מסתתרת שרשרת ברזל כבדה מנשוא. שרשרת יכולה להיות אמונה ש"אני לא יודע להתמיד בשום דבר" או הרגל של לחזור מהעבודה וישר להתרפס מול הטלוויזיה.
המשותף לכל אותן שרשראות הוא שהן נוצרו אי שם בעברנו, אם באמצעות חוויה שעברנו ואם מתוך משפט שאמרו לנו חברים, הורים וכו' ("אתה לא טוב מספיק" – שרשרת נפוצה מאוד).
מה שעשינו לעצמנו זה בעצם אימוץ של אותה שרשרת כחל מהתנהלות חיינו ובאיזשהו שלב היא מנהלת אותנו מבלי שנהיה מודעים אליה.

אז מה ניתן לעשות (כאשר נתקלים בקושי או בדילמה כלשהי)?

1. מזהים את השרשרת שכובלת אותנו (מהי אותה אמונה, אותו הרגל, אותה תגובה אוטומטית שלי)

2. מרסקים את השרשרת באמצעות החלפתה (למשל, במקום להאמין ש "אני לא מספיק טוב" אומרים "אני מספיק טוב בשביל להתמודד עם כל אתגר שאעמיד לעצמי")

3. מציעים פתרונות למצב דרך הראייה החדשה

4. בוחרים פתרון ומציעים דרך לביצועו

5. פועלים!!!

אז.... מהי השרשרת הכובלת של חייכם?

בהצלחה!!!

רז אוחנה

נמלה – אימון אישי ועסקי

אין נאמנות בסקרנות


יצר הסקרנות הינו יצר טבעי ואף חיוני לנו בני האדם. עם זאת, יש משהו "טריקי" ביצר הזה שלא מאפשר לנו לתכנן את הדרך וללכת בה. אמחיש את כוונתי דרך דוגמה יפה ששמעתי: דמיינו שאתם נכנסים הביתה ולפתע רואים על השולחן במטבח קופסת נעליים. "מעניין מה יש בקופסה?" תשאלו. בעודכם מתקרבים לקופסה, שמעתם ציוץ של ציפור שמגיע מתחת לכיור ומייד הפנתם כיוונכם לשם. שנייה לפני שפתחתם את דלת הארון שמתחת לכיור, התחילה קופסת הנעליים לזוז מעצמה על השולחן ואופס, מייד קמתם שוב לכיוונה.
מה אני מנסה לומר? הסקרנות מניעה אותנו לבדוק ולחקור אך בו בזמן הסקרנות מסיטה אותנו מהמסלול שרק קודם התחלנו לצעוד בו "בגללה"! בנוסף לכך חישבו מה קורה כשאנו משביעים את יצר הסקרנות שלנו. היא מייד נעלמת ותופסת פנים חדשות וכיוונים חדשים. סקרנות לא מחייבת אותי להישאר! בשביל לייצר את פריצת הדרך אנו צריכים את המחויבות והנאמנות שאין בה בסקרנות.
ולכן אקרא בקול : אין נאמנות בסקרנות.
למאמנים שבינינו, האם קרה לכם שהתחלתם תהליך עם מאומן "סקרן"? איך זה התפתח משם?
אשמח אם נפתח על כך דיון מכיוון שההבחנה הזו יכולה להיות מאוד קריטית בעיניי.

איזון זה שם המשחק

דמיינו את עצמכם אוחזים במוט המונח על כתפיכם ולשתי הקצוות שלו קשורים דליים מלאים במים. עליכם ללכת עם המוט והדליים המלאים מבלי שתישפך אפילו טיפה אחת מהם. הדרך היחידה בה תוכלו לעמוד במשימה הינה ע"י השגת איזון בין שני הדליים לבין אחיזתכם במוט ולבין הליכתכם.
איזון זו מילה שנשמעת בכל מקום ולרוב היא מושמעת בהקשר של שמירה על שליטה,
שלמות תפעולית – תפקודית וכן התקדמות במצבים לא פשוטים ובסיטואציות מורכבות.
חיינו מורכבים ממערכות יחסים שונות שאנו מנהלים ומתנהלים בתוכן. החל ממערכת היחסים שלנו עם עצמנו, דרך המשפחה, ילדים, בני זוג, חברים, שכנים ועוד ועוד... על מנת שנוכל לנהל את חיינו דרך מערכות יחסים אלו, עלינו להשיג איזון ביניהן. אותו איזון צריך שיהיה מושג גם בתוך כל מערכת יחסים שאנו מנהלים (איזון בזוגיות, איזון עם עצמנו וכו').
איזון הינו דבר הכרחי לקיום תקין ולניהול תקין של חיינו.
לדוגמה:
כאשר אדם מבקש לנהל אורח חיים בריא, עליו להקפיד על איזון בין תזונה נכונה, פעילות גופנית ויכולת התמודדות עם מצבי לחץ (רוגע נפשי). אם אותו אדם יקפיד על פעילות גופנית באופן קבוע ואף על תזונה נכונה אך יימצא רוב היום במצבי לחץ וכתוצאה מכך יפתח חרדות ויהיה עצבני ותוסכל, קרוב לודאי שבריאותו לא תהיה במיטבה והוא יהיה פגיע יותר למחלות ולבעיות בריאות. עיקרון האיזון מדבר על חשיבות האיזון בחיינו וכיצד להקפיד עליו.
האיזון הוא בעצם היכולת שלנו לנהל מס' תחומים בחיינו במקביל ולתפקד בכל אחד מתחומים אלו במידה הנחוצה. הזנחה של אחד התחומים או לחלופין התמקדות יתר באחד התחומים תפר את האיזון התפקודי שלהם כגוף אחד ובכך תפגע בתוצאה המבוקשת (למשל, ניהול אורח חיים לא בריא).

אז איך יוצרים איזון בחיינו?

בבואנו ליצור וליישם את עקרון האיזון בחיינו עלינו להבחין תחילה בין ארבעת העולמות בהם אנו מתנהלים בחיים:
1. העולם הרוחני – העולם הרוחני הוא העולם של ההתגשמות הרוחנית שלנו. כלומר, ההוויה שלנו במימד הרוח. העולם הרוחני הוא עולם האמונות שלנו. העולם הרוחני שואל שאלות כגון: עד כמה אנחנו מחוברים לסיבת קיומנו ולמשמעות חיינו? האם אנו פועלים בהתאם לערכים ומצפון? האם אנחנו פועלים בתחום שאנו אוהבים? מה מניע אותנו? האם אנו מסופקים? מהן האמונות שלנו?
2. העולם המנטאלי – העולם המנטאלי הוא העולם של ההתגשמות שלנו כיצורים חושבים. כלומר, ההוויה שלנו כמחשבות. העולם המנטאלי הוא עולם המחשבות שלנו. העולם המנטאלי שואל שאלות כגון: מהי הדרך בה אנו חושבים? עד כמה אנחנו יצירתיים, אופטימיים? האם המחשבות שלי מנהלות אותי או שמא אני מנהל אותן? עד כמה אני מודע למחשבות שלי? מהן המחשבות שמונעות ממני לפעול ומהן המחשבות הדוחפות אותי לפעולה? ההתנהלות המנטאלית קובעת ומכתיבה את החזון של חיינו.
3. העולם הרגשי/חברתי – העולם הרגשי/חברתי הוא העולם של ההתגשמות שלנו כיצורים רגישים וחברתיים. כלומר, ההוויה שלנו כרגשות וכחלק מחברה. העולם הרוחני הוא עולם הרגשות שלנו. העולם הרגשי/חברתי שואל שאלות כגון: עד כמה אנחנו יכולים להיות מודעים לרגשותינו ולנהל אותם? עד כמה אנחנו יכולים להקשיב לאחרים ולהתנהל מבחינה חברתית? מה אנחנו מקרינים לאחרים? איך אנחנו מתפקדים בתוך מערכות היחסים של חיינו?
4. העולם הפיזי – העולם הפיזי הוא העולם של ההתגשמות הפיזית שלנו. כלומר, ההוויה שלנו במימד הגשמי-פיזי. העולם הפיזי הוא עולם העשייה והתוצאות שלנו, עולם ההישגים שלנו במונחים פיזיים. העולם הפיזי שואל שאלות כגון: עד כמה אנחנו בעלי משמעת עצמית? עד כמה אנחנו מגלים מחויבות ודבקות למטרות שהצבנו לעצמנו? עד כמה אנחנו ממוקדים, החלטיים, עקביים ועצמאיים בהתנהלות שלנו?

עיקרון האיזון הוא בעצם מידת היכולת שלנו לשמור על איזון רצוי ונחוץ בין ארבעת העולמות שציינתי מקודם. במילים אחרות, עלינו למצוא את נקודת האיזון המתאימה לנו ולדבוק בה. לכל אדם יש את נקודת האיזון שלו בו הוא ממצה את עצמו ואת מלוא הפוטנציאל שלו. נקודת האיזון המתבקשת הינה נקודה אינדיבידואלית לכל אדם ואין לטעות ולחשוב כי קיימת נקודת איזון משותפת לכל האנשים!
אם תיקחו כל תחום בחייכם בו אתם מרגישים "תקועים" או שנתקלתם בו בקושי, עליכם לבחון אותו דרך ארבעת העולמות שציינתי ולראות היכן הופר האיזון שלכם. על מנת שאדם יצליח לייצר פריצות דרך בחייו ולהצליח, עליו לשמור על איזון ככל שניתן בין ארבעת העולמות.


בכדי לאתר את נקודת האיזון הרצויה לכם בתחום בו נתקלתם בדילמה, שאלו את עצמכם:

1. כיצד היו נראים הדברים אם הייתי נמצא בנקודת האיזון?

2. מהן המחשבות אותן הייתי חושב?

3. מה הייתי מרגיש?

4. מהן התוצאות אותן הייתי משיג?

הרעיון הוא בעצם לדלג בין ארבעת העולמות ולשאול את עצמינו איך היינו מתפקדים בכל עולם כזה כאשר נקודת האיזון תושג?

לסיום, אני רוצה לאחל לכולנו שנה של חירות, שמחה וצמיחה. שנה של הגשמה והמון פריצות דרך וכמובן... שנה מאוזנת!!!


חירות. שמחה. צמיחה.

רז אוחנה – נמלה אימון אישי ועסקי

חירות היא הבסיס של חיינו

"כאשר החירות אוחזת בנפשו של אדם אין האלים יכולים לעשות נגדו דבר."(ז'אן פול סארטר)

כאשר אנו מבקשים ליצור שינוי בחיינו עלינו להבין כי כל החלטה שנקבל וכל פעולה שנבצע, חייבות לצאת ממקום שבסיסו הינו חירות אמיתית.
אז מה זאת חירות? על פי הגדרת המילון, חירות הינה מצב שבו אדם הוא אדון לעצמו והוא רשאי לפעול כרצונו ללא מגבלות.
בניגוד לחופש שהוא דבר פיזי ומדיד(כגון: חופש מהעבודה/לימודים וכו'), חירות מתייחסת לרוח ונפש האדם והיא איננה קשורה ותלויה בעולמו החיצוני(למשל, אדם שאיננו עובד לאו דווקא שרוי בחירות ולעומתו אדם שאין לו רגע של מנוחה מעבודתו יכול להיות שרוי בחירות מוחלטת).
כאשר אני מדבר על חירות כדבר שהוא פנימי לנו, אני מזמין אתכם לדמיין דמות של עבד למול עיניכם. העבד קשור כולו בשרשראות ברזל כבדות בידיו וברגליו והוא אינו יכול לנוע ממקומו או שהוא מוגבל בתנועותיו ותקוע. על מנת שהעבד יוכל להשתחרר מעבדות לחירות, עליו לקרוע ולשחרר מעליו את שרשראות הברזל הכבדות.
עכשיו חשבו לרגע עליכם. מהן אותן שרשראות ברזל כבדות שאתם קשורים אליהן? האם אלו דפוסי המחשבה האוטומטיים שלכם? האם אלו הרגלים ישנים שלכם? האם אלו תגובות אוטומטיות לדברים? האם אלו אמונות מגבילות? כל אלו ועוד הם רק דוגמה לאותן שרשראות ברזל כבדות אשר מעכבות אותנו ומונעות מאיתנו להתקדם במסע של חיינו.
בכדי לייצר כל שינוי וכל פריצת דרך בחיינו מעולמנו המצוי לעולמנו הרצוי, עלינו להבין תחילה את פשר החירות בחיינו ולייצר בסיס של חירות שממנו נוכל לצאת לדרך. החירות היא מעין קרקע פורייה שרק עליה נוכל לגדל את גינת החיים שלנו. כאשר נבחר "לזרוע" את זרעי חיינו על אדמה "חולה" לא תיתכן צמיחה.
שאלו את עצמכם, מהן השרשראות הכובלות של חיי כיום? היכן אני נמצא בדילמה? היכן אני חש תקוע? חשוב להבין כי השרשראות אינן הביטוי הפיזי של הדילמות והבקיעויות שלכם אלא הן מהוות הגורם לאותן הבקיעויות שמהוות בעצם רק הסימפטום לאותן שרשראות.
דוגמה לשרשרת:
אדם אשר מבקש לעשות שינוי בתחום המקצועי. הדילמה שלו הינה, האם לעזוב את מקום עבודתי ולפתוח עסק משלי או שמא עליי להישאר במקום עבודתי הנוכחי. אדם זה אומר כי אחד השיקולים העיקריים שלו להישאר בעבודה(למרות שהוא לא אוהב את מה שהוא עושה שם) הוא חוסר ידע מקצועי בתחום שבו היה רוצה לפתוח עסק. אנו יכולים לראות כי הסימפטום הפיזי הוא הדילמה האם לעזוב או להישאר בעבודה אך השרשרת הכובלת במקרה זה היא האמונה כי רק בעלי ידע מקצועי כזה או אחר יכולים לפתוח עסק ולהצליח בתחום זה. יתרה מכך, ניתן גם לומר כי שרשרת נוספת שחבויה כאן היא האמונה כי "אינני טוב מספיק" בכדי להגשים את חלומותיי.
כאשר אנו מזהים שרשרת בחיינו, עלינו לבחור כיצד אנחנו רוצים להשתחרר ממנה : שינוי דרך חשיבה מגבילה, פעולה מסוימת, החלפת הרגלים(טובים ברעים) וכו'.
ע"י הגברת המודעות שלנו בכל רגע ורגע למחשבותינו ורגשותינו לא רק שנוכל לזהות את רגעי ה"עבדות" שלנו ואת שרשראות הברזל הכובלות אותנו, אלא נוכל להתיר את אותה שרשרת מעלינו ולהתקדם צעד נוסף לעבר חירותנו הנכספת.
אני מזמין את כולכם להתחיל לייצר את בסיס החיים שלכם כחירות אמיתית ומשוחררת – הצמיחה שלכם מתחילה כאן ועכשיו!

חירות.שמחה.צמיחה.

רז אוחנה

נמלה – אימון אישי ועסקי