מה אני מנסה לומר? הסקרנות מניעה אותנו לבדוק ולחקור אך בו בזמן הסקרנות מסיטה אותנו מהמסלול שרק קודם התחלנו לצעוד בו "בגללה"! בנוסף לכך חישבו מה קורה כשאנו משביעים את יצר הסקרנות שלנו. היא מייד נעלמת ותופסת פנים חדשות וכיוונים חדשים. סקרנות לא מחייבת אותי להישאר! בשביל לייצר את פריצת הדרך אנו צריכים את המחויבות והנאמנות שאין בה בסקרנות.
ולכן אקרא בקול : אין נאמנות בסקרנות.
למאמנים שבינינו, האם קרה לכם שהתחלתם תהליך עם מאומן "סקרן"? איך זה התפתח משם?
אשמח אם נפתח על כך דיון מכיוון שההבחנה הזו יכולה להיות מאוד קריטית בעיניי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה