דע לאן אתה הולך – תרגום לסיפור מאת רובין שארמה
"מקד את הזמן שלך ואת חייך בכישרונותיך וחלומותיך"
הסיפור של פיטר
זהו הסיפור על ילד קטן בשם פיטר. פיטר היה ילד שאף פעם לא חי את הרגע. הוא אף פעם לא הציג והעניק לעולם ממה שהיה לו לתת. פיטר תמיד היה במרוץ אחר משהו בחיים. כשהיה בכיתה רצה שכבר יגיע החופש הגדול, כשהגיע החופש הגדול רצה שכבר תגיע חופשת החגים.
יום אחד, הלך פיטר בחורשת העצים שליד ביתו והגיע לחלקת דשא. הוא נשכב על חלקת הדשא ונרדם. לפתע, שמע פיטר קול הקורא בשמו. "פיטר, פיטר, פיטר".
פיטר פקח את עיניו ולא האמין למה שראה. מולו עמדה אישה זקנה עם שיער לבן כשלג. בידיה, החזיקה הזקנה כדור. במרכזו של הכדור היה חור ומתוכו יצאה חתיכה ארוכה של חוט. האישה הזקנה הביטה בפיטר ואמרה: " פיטר, זהו החוט של חייך". "מה?" שאל פיטר. "זהו החוט של חייך. אם תמשוך אותו, ימים יחלפו בחייך כדקות ואם תמשוך חזק יותר, שבועות יחלפו כדקות. האם אתה רוצה זאת? שאלה הזקנה.
"וודאי!" ענה פיטר בהתלהבות. "כך אוכל לדלג על החלקים המשעממים של חיי!". הזקנה הושיטה לפיטר את הכדור ונעלמה.
למחרת היום, ישב פיטר בכיתה, לא נהנה כלל מהרגע, מהשיעור וממתנות היום. לפתע, נזכר בכדור. פיטר אחז בחוט ומשך אותו. לפתע, מצא את עצמו פיטר בחופשת הקיץ לה חיכה כל כך.
"זה פנטסטי!" אמר פיטר. הוא אחז שוב בכדור, משך בחוט ו... הופ! מצא את עצמו בגיל הנעורים. וואו!!!
"זה נפלא להיות בגיל הנעורים, אך מה שאני באמת רוצה כרגע זה חברה", פיטר לקח את הכדור ומשך שוב בחוט. לפתע מצא את עצמו עם חברה יפהפייה העונה לשם אליס. "זה נפלא" אמר פיטר, "אך כעת אינני רוצה להיות סתם עוד נער עם חברה, אני רוצה להיות אדם בוגר". הדבר הבא שקרה הוא שפיטר מצא את עצמו נשוי לאליס ולשניהם שני ילדים מקסימים. אז, שם לב פיטר כי שערו השחור הופך לאיטו לאפור. פיטר פגש את אימו ושם לב כי הפכה להיות אישה מבוגרת מאוד.
מודאג מהמצב, פיטר שלף את הכדור ומשך שוב בחוט. לפתע מצא את עצמו כאיש זקן בן 85. אליס אשתו, כך נסתבר לו, נפטרה לפני מספר שנים וילדיו גדלו וחיים את חייהם עם משפחותיהם.
בפעם הראשונה בחייו, נעשה פיטר מאוד עצוב. הוא הבין כי לא השתמש בזמנו ולא חווה את חייו במלואם. בעצבותו, הלך לטייל פיטר בחורשה בה כל כך אהב לטייל כילד ומצא לו פינת דשא לנוח. הוא נשכב על הדשא ונרדם. לפתע, שמע פיטר קול קורא בשמו: "פיטר, פיטר, פיטר". כשפקח את עיניו לא האמין. הייתה זו שוב אותה אישה זקנה שעמדה מולו. "פיטר, איך נהנית מהמתנה שהענקתי לך לפני כל כך הרבה שנים?" שאלה. "האם חיית את חייך כפי שרצית? האם חווית את חייך במלואם?"
פיטר הביט על הזקנה וענה: "בהתחלה מאוד אהבתי את המתנה. יכולתי לדלג על רגעים בחיים בקלות ובמהירות. תמיד הייתי בתנועה. עכשיו אני מבין כי לא חייתי חיים. לא צפיתי בזריחה ובשקיעה, לא יצרתי קשרים עם חברים, לא נתתי את מה שיכולתי לתת לעולם, לא עשיתי שינוי או הבדל, זה היה ממש בזבוז..."
האישה הזקנה הביטה בפיטר ואמרה לו: "פיטר, אתה אדם מאוד כפוי טובה אך אני אתן לך בכל זאת הזדמנות נוספת לחיות את חייך". הזקנה סיימה את דבריה ונעלמה כלא הייתה.
מבולבל, פיטר חזר שוב לישון. לפתע, שמע שוב פיטר קול הקורא בשמו. הפעם לא היה זה קולה של האישה הזקנה אלא קול צעיר, צחקני ורענן. זו הייתה אמא שלו. היא הרימה אותו ואמרה: "פיטר, שוב נרדמת, אתה צריך ללכת לבית הספר".
פיטר הבין שהכול היה חלום. פיטר התחיל באמו, הוא הודה על מה שהיא ומי שהיא, לאחר מכן, החל להכיר, להעריך ולומר תודה על כל רגע שחווה ביום – כל חייו!
אז מה התובנה?
כל אחד יודע שאף פעם אין הזדמנות שנייה לחיות את היום, את השעה, את הדקה, את הרגע המיוחד הזה. יחד עם זאת, רבים מאיתנו פשוט דוחים ומשהים את החיים. הנה משפט: "לעולם לא יהיה לכם זמן יותר טוב לשחק את משחקכם הטוב ביותר". רובנו מחכים לרגע הנכון והמתאים. הרגע שבו יגדלו הילדים ואז נהיה יותר פנויים למשהו, הרגע שבו יהיה הכי מתאים לדאוג לבריאות שלנו, לאהבה שלנו, לקריירה שלנו. אף פעם לא יהיה זמן יותר טוב מעכשיו, אף פעם!!!
פילוסוף סיני אמר: "הזמן הטוב ביותר לשתול עץ היה לפני עשרים שנה. הזמן השני הטוב ביותר הוא עכשיו."
זכרו: אף אחד לא מבטיח לכם הזדמנות שנייה להיות נהדרים.
בהצלחה ובאהבה גדולה,
רז אוחנה – נמלה - אימון אישי ועסקי
מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה