הכעס. מה יש בו בכעס הזה? למה אני כועס/ת כל כך? איך אני יכול/ה שלא לכעוס?
אני מוצא את עצמי עומד אל מול שאלות אלו ועוד שאלות שונות בנושא הכעס. שאלות שאני מפנה אל עצמי, שאלות של מתאמנים שלי, חברים, משפחה. נדמה שכולנו הולכים ונעשים יותר ויותר כועסים וכעוסים בחיינו ואין דבר שיוכל לשנות זאת.
אז זהו, שיש. את המאמר הזה אני כותב מפני שלדעתי יש חשיבות עליונה להבנת הכעס ומשמעותו, לפני שמדברים על הדרך שבה ניתן לשלוט בו.
אז מה זה בכלל כעס?
בואו נתחיל קצת להבין את משמעות המושג הזה באמצעות הגדרות קיימות ומדעיות. להלן סיכום מתומצת ונקודתי על פי הויקיפדיה על מהו כעס ומהם מאפייניו:
· כעס הוא רגש עז שעיקרו לעורר את האדם לפעולה תוקפנית ואסרטיבית. הכעס הוא תגובה פסיכולוגית ופיזיולוגית לכאב, לסבל נתפס, לפגיעה, לאיום או לסכנה.
· הכעס מתעורר לרב כתגובה לדחק, לחץ או תוקפנות שמופעלים על האדם. כמו כן הוא לרוב תגובה לתפיסה של האיום כתוצאה מקונפליקט, חוסר צדק, בגידה או השפלה. הכעס הוא גם ביטוי לתסכול או כישלון.
· אנשי חינוך מציינים שאנשים בוחרים על מי לכעוס, באיזו סיטואציה לכעוס ולאיזה רמה להעלות את הכעס.
· לכעס ישנם סימפטומים שונים, פיזיים ומנטאליים שבאים לידי ביטוי בצורות שונות. בהיבט הפיזי, הסימפטומים של הכעס באים לידי ביטוי בצורת פעילות מואצת של הלב והריאות, זרימת דם מוגברת לשרירים, התרחבות כלי דם, זרימת הדם לפנים (הסמקה), הרמת הקול, כווץ הפנים וצמצום האישונים, מתח שרירים גבוה, דחף לפעולה וחוסר מנוחה, קוצר נשימה, תנועות גוף מוגזמות ואפילו חוסר רצון ויכולת להירדם.
· בהיבט המנטאלי, מתבטא הכעס בהתמקדות והתרכזות מוקצנת בעניין המפריע, ירידה ביכולת האנליטית והלוגית, איבוד יכולת ריכוז בכל דבר אחר, התנהגות בלתי רציונאלית שלפעמים מגיעה עד כדי איבוד שליטה, חרדה, קנאה, אפתיה וטינה.
· בין גורמי הכעס ניתן להבחין בגורמים הבאים: פגיעה בכבודו של אדם והתייחסות מזלזלת כלפיו, פגיעה פיזית, נפשית, מילולית באדם או באנשים בעלי זיקה קרובה לו, חדירה למרחב המחיה של האדם או הפרעה והטרדה מכל סוג שהוא, פגיעה ברכושו של אדם או נטילת רכושו ממנו, בגידה של אנשים שהאדם נותן בהם את אמונו( בגידה של בן הזוג למשל), עימות תפיסתי ומחלוקת על עמדות האדם ואמונותיו, עשייה של אחרים בניגוד לתפיסה האישית של האדם ועוד..
· מדענים וחוקרים הראו שרגשות שונים והכעס בתוכם, נוצרים באמיגדלה – מבנה המצוי בעומק האונה הטמפורלית התיכונה במוח. האמיגדלה אחראית לזיהוי סכנות ותפעול הגוף בהתאם אליהן. האמיגדלה אחראית על תגובותינו הרגשיות כתגובה לאירועים ומחשבות שעולות באדם. ז"א, אנחנו נותנים משמעות ופרשנות לסיטואציה מסוימת או למחשבה שעולה בנו האמיגדלה מתרגמת זאת לרגשות.
· השימוש בתגובת הכעס הינו ממכר! - תהליכים של התניה ולמידה עלולים לגרום לפרט לאמץ דפוס התנהגות כועסת ולעשות בה שימוש מופרז. שימוש מופרז בכעס משמעותו תוקפנות יתרה, הנתפסת בעיני הקורבן כבלתי מוצדקת ומעוררת תוקפנות נגדית כועסת ומתפרצת. כך, כמו במעגל קסמים, פרט שעושה שימוש מופרז בכעס יגרור את סביבתו לאווירה של אלימות.
ועד כאן להגדרות ה"יבשות".
אנו מבינים כי הכעס הינו תוצאה או תגובה לדבר שקורה לנו בחיינו. הכעס נוצר בעקבות המשמעות או הפרשנות שאנו נותנים למה שקורה לנו, שאומרים לנו, שעושים לנו וכו'. הכעס גם נוצר כתוצאה או תגובה למחשבה שעולה בנו על דברים שקרו או שעשויים לקרות לנו, דברים שאמרו לנו או שעשויים להגיד לנו וכו'.
כפי שקראתם, הרבה מאוד אנשי חינוך, פסיכולוגים וחוקרים שונים מתחום מדעי ההתנהגות טוענים כי כעס הוא עניין של בחירה אישית של האדם. יכולים להיות שני אנשים הנתונים לאותה הסיטואציה, אך אחד מהם יגיב בצורה רגועה ושקולה והאחר יכעס ויתעצבן עד כדי איבוד עשתונות. מוכר נכון?
ובכן, אני חושב כי עניין הכעס הוא אכן בחירה שלנו אך הדבר קצת יותר מורכב מכך. אני טוען כי הכעס הוא בחירה אוטומאטית של מערכת החשיבה שלנו. כאשר אנחנו מגיבים בכעס לדבר מסוים, אנחנו מבטאים בעצם את הפרשנות והמשמעות שתבנית החשיבה שאנו אוחזים בה זיהתה כמתאימה לאותה הסיטואציה.
לדוגמה, כאשר אדם אומר לי שאינני מתאים לביצוע תפקיד מסוים בעבודה, מופעלת תבנית החשיבה האוטומאטית שלי. אם תבנית החשיבה שלי מבוססת על אמונה שאני מגדיר את מי שאני על סמך הסביבה החיצונית שלי, באופן אוטומאטי המערכת מזהה סוג של איום. איום על מה? איום על הגדרת הזהות העצמית שלי. כאן נכנסת לתמונה האמיגדלה, עליה קראתם בתחילת המאמר אשר בהתאם לפרשנות של תבנית החשיבה שלי (הפרדיגמה שמנהלת אותי) מייצרת תגובת כעס.
הסתבכתם?
בואו ננסה לבחון את העניין דרך מודל שנקרא מודל א.פ.ר.ת.
מודל אפרת הינו מודל המאפשר לנו לאבחן ולזהות כיצד אנו מגיבים לסיטואציות שונות בחיים. סיטואציות הן כפי שציינתי מקודם יכולות להיות גם דברים שקורים לנו וגם מחשבות שעולות בנו.
א-אירוע
פ-פרשנות
ר-רגש
ת-תגובה
המודל בודק ראשית את האירוע שקרה – מה קרה לי? מה אמרו לי? מה עשו לי? על מה חשבתי? שנית, בודק המודל מהי הפרשנות שלי לאירוע (כאן נכנסת תבנית החשיבה שמנהלת אותי). שלישית, בודק המודל מהו הרגש שנוצר כתוצאה לאותה הפרשנות ורביעית, מהי התגובה שלי בעקבות אותו הרגש.
איך אתם מגיבים כשאתם כועסים? האם הכעס משרת אתכם או את המטרות שברצונכם להשיג?
כל עניין השליטה בכעס מתחיל ונגמר בפרשנות שאנו ניתן לאותו האירוע. עלינו לזהות מהי תבנית החשיבה האוטומאטית שמנהלת אותנו, מהן האמונות עליהן נשענת אותה תבנית חשיבה. ברגע שנגלה את המודעות בכל פעם שהכעס מבקש לעלות, נוכל להתייחס שוב לאירוע ממקום של צופה מתבונן. נוכל להסתכל על החשיבה שלנו ועל האופן בו פירשנו את הדברים ומתוך כך להגיב אחרת. ללא כל קשר, אופן זה של תגובה יאפשר לכם לנשום עמוק ולקחת כמה שניות לעצמכם לפני שאתם מגיבים.
חשוב לציין כי אינני מעודד אתכם להדחיק את הכעס או להתכחש לו. ממש לא. הדחקה או הכחשה של כעס יכולה להיות הרסנית. אני מזמין אתכם להכיר בכעס, לקבל אותו ולאפשר לו להיות שם אך לא להיות אתם.
בהצלחה!!!
רז אוחנה – מאמן אישי ומנחה קבוצות להתפתחות והעצמה אישית ועסקית
נמלה – אימון אישי ועסקי
אימון אישי | אימון עסקי | נמלה
